הרב גלעד קריב – בלוג יהודי-דמוקרטי

פרשת משפטים: על גבולות ההפרטה והפילנתרופיה

6o4vlbk5__w470h314q85השבת הזו יש לנו הזדמנות לשמוע קול הבוקע מהמסורת היהודית הקדומה ביחס לגבולותיה של ההפרטה ולקשר בינה לבין אתיקה, שקיפות ומלחמה בשחיתות. שבת אקטואלית ומעוררת מחשבה.

הפעם הזו לשבת שלנו שלושה כינויים: שבת פרשת "משפטים", שבת מברכין של חודש אדר (בתקווה שהחודש הזה יביא אתו הרבה שמחה) ו-"שבת שקלים". הכינוי השלישי קשור בעובדה שזו השבת הראשונה מבין ארבע שבתות מיוחדות בסמוך ובמהלך חודש אדר שבהן עוסקים בעניינים שונים של החודש ושל החודש הבא אחריו: ניסן. בשבת הזו אנו מזכירים את המנהג שהתפתח בימי הבית השני לאסוף מכל העם, במהלך חודש אדר, מס מיוחד של מחצית השקל ששמש לכלכת המקדש ולמשימות ציבוריות נוספות. הדרך בה יוזכר המנהג היא להוסיף לפרשת השבוע קריאה בספר תורה שני בו נקרא על איסוף שליש השקל מיוצאי מצרים בעת המפקד הגדול שערך משה והשימוש בהם לטובת בנית המשכן. גם ההפטרה שתקרא מחר מספרי הנביאים לא תתייחס לפרשת השבוע "משפטים" אלא לענין מחצית השקל.

בלשון הכלכלית של ימינו, מס מחצית השקל היה מס רגרסיבי שנאסף מכל אדם ללא קשר להכנסתו. על פניו יש להתפלא שדווקא החכמים, שהיו רגישים יותר מהכוהנים למצוקות ולצרכים של דלת העם, הם שהתעקשו להנהיגו.

הסיבה לכך מוסברת בסיפור מעשה שמופיע גם במסכת בבא בתרא בתלמוד הבבלי וגם במגילת תענית. על פי סיפור זה בין הכהנים ועשירי העם לבין החכמים התנהל ויכוח נוקב. הראשונים גרסו שקורבנות הציבור בבית המקדש ימומנו מתרומות של יחידים. החכמים התעקשו שהקורבנות שמובאים בשם הציבור כולו ימומנו מהקופה הציבורית ולא מפילנתרופיה של טייקוני הבית השני. כדי להדגיש את העיקרון שלכל אדם בישראל חלק שווה במקדש בדיוק כמו של חברו התעקשו החכמים על הנהגתו של המס האחיד. בכך הפכה שבת שקלים לתזכורת שנתית של המסורת היהודית לגבולות שיש להציב להפרטה ולפילנתרופיה ולהגדרתם של התחומים בחיינו בהם ההון אינו נותן לבדו את הטון.

דווקא מתוך המסר הזה של הצורך בהצבת גבולות בפני ההון הפרטי והגנה על מרחב ציבורי משותף, מעניקות מצוות "מחצית השקל" ו-"שבת שקלים" תובנה נוספת הקשורה לצערנו למצבה של החברה הישראלית. מסכת שקלים במשנה, העוסקת בגבייתו של המס העתיק, מפרטת גם את הדרך בה שמרו והשתמשו בכספים שנאספו. בצד פירוט היעדים והשימושים עוסקת המסכת גם בכללי האתיקה, הזהירות והשקיפות המוטלים על פרנסי הקופה הציבורית בבית המקדש. בכך הזכירה המשנה שהמאבק בשחיתות שלטונית הוא מרכיב הכרחי בטיפוח אמון הציבור בעשיה הציבורית והשלטונית ושהאיום על העשייה הזו מגיע לא רק מחסידי ההפרטה אלא גם מצדם המתעלמים מניצול משאביו של הציבור לרעה.

הרמב"ם בחיבורו ההלכתי הגדול "משנה תורה" לקח את לשונה של המשנה והרחיב אותה מעט ויצר בעבורנו את אחד הטקסטים העבריים המופלאים על אתיקה ציבורית ושקיפות שלטונית:

"כשיכנס התורם לתרום (כלומר לקחת מטבעות מן הקופה הציבורית – ג.ק) לא יכנס בבגד שאפשר להחבות בו כסף ולא במנעל ולא בסנדל ולא בתפלה (תפילין-ג.ק) ולא בקמיע שמא יחשדו אותו העם ויאמרו: החביא ממעות הלשכה תחתיו כשתרמה. ומדברים היו עמו משעה שיכנס עד שעה שיצא כדי שלא ייתן לתוך פיו. ואע"פ שנזהרים כל כך, עני או מי שהוא נבהל להון, לא יתרום מפני החשד שנאמר: 'והייתם נקיים מה' ומישראל' (הלכות שקלים ב י).

כמו שאמרנו: אקטואלי, מעורר מחשבה וגם קצת תקווה. אם כבר לפני אלפיים שנה הצלחנו לשים קווים אדומים להפרטה ולפירוקו של המרחב הציבורי המשותף – כנראה שזה אפשרי!

שבת שלום גלעד

סגור לתגובות.