הרב גלעד קריב – בלוג יהודי-דמוקרטי

פרשת השבוע שלי: למה אני מברך לפני ההצבעה?

השבת הזו אנחנו מסיימים את חומש שמות, באמצעות הקריאה בשתי הפרשות החותמות את הספר: "ויקהל" ו-"פקודי". בנוסף, השבת הקרובה היא אחת מארבע השבתות המיוחדות בתקופת חודש אדר בהן מנצלים את קריאת המפטיר וההפטרה על מנת לעסוק בעניינם של תקופת השנה, חגיה ומצוותיה. אחרי שבת "שקלים" ושבת "זכור" שצוינו לפני פורים מגיע עכשיו תורה של שבת "פרה". חז"ל התקינו בעבור שבת זו קריאה נוספת בפסוקי מצוות פרה אדומה (פרשת חקת בספר במדבר) המתארים את סדר ההיטהרות מטומאת המת, כהכנה לקראת הרגל הראשון – חג הפסח.

בפרשות ויקהל ופקודי מתוארת הקמתו של המשכן והתקנת כליו, לאחר שבפרשות תרומה ותצוה הוצגה התוכנית המפורטת. פרשנים רבים עסקו בשאלה מדוע נדרשה התורה לחזור על כל הפרטים במסגרת תיאור מימושה של התוכנית. חמשה ימים לפני הבחירות לכנסת, אולי ניתן למצוא בחזרה הזו תובנה לדורות, שמן הצד האחד המבחן האימתי הוא מבחן המעשה והמימוש בפועל, ומן הצד השני איכותם של אלה תלויה לא אחת בחשיבה מוקדמת, בכוונה מתוכננת ובראייה לרחוק.

בהקשר הזה מעניין לציין ששני הכינויים לבית הנבחרים הישראלי: שמו של המוסד ושמו של הבניין עצמו, לקוחים מהתורה וממסורת חז"ל. שמה של הכנסת נגזר משמו של מוסד ההנהגה היהודי בראשית ימי הבית השני – "הכנסת הגדולה", ומכאן גם נגזר מספר החברים בכנסת – 120 נבחרים. שמו של הבניין עצמו – משכן הכנסת – לקוח כמובן ממשכן בני ישראל שעל הקמתו אנו קוראים בפרשות השבוע הזה. בחתימתה של פרשת פקודי מתוארת חנוכתו של המשכן וכיסויו בענן הכבוד. על פי פסוקי הסיום של ספר שמות תנועתו של מחנה בני ישראל קדימה נקבעה על ידי נוכחותו של הענן במשכן:

"וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן, יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֹל מַסְעֵיהֶם וְאִם לֹא יֵעָלֶה הֶעָנָן וְלֹא יִסְעוּ, עַד יוֹם הֵעָלֹתוֹ".

הלוואי ונשכיל לכסות את משכן הכנסת בענן המסוגל באמת להוביל את החברה הישראלית קדימה.

ועוד בעניינן של הבחירות: בראשיתה של פרשת ויקהל מתארת התורה את היקף התגייסות והתרומה של בני ישראל למלאכת הקמתו של המשכן, עד אשר משה נאלץ לעצור את מסע ההתנדבות –

"אִישׁ וְאִשָּׁה אַל יַעֲשׂוּ עוֹד מְלָאכָה, לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ; וַיִּכָּלֵא הָעָם מֵהָבִיא".

בצד חלוקת המנדטים יש לבחירות הקרובות עוד תוצאה משמעותית אחת – אחוז ההצבעה. גם כאן, הלוואי ורוחה של פרשת הקהל תיתן את אותותיה – בהתייצבות מלאה של העם בישראל למלאכת בניית המשכן שלנו. משיחות עם חברים ומכרים רבים אני יודע, שלמרות התסכול מקיומן של בחירות בקצב תכוף ותחושה כללית שהמערכת הפוליטית שלנו רחוקה מלתפקד באופן ראוי, הרגע הזה של הטלת המעטפה לקלפי מעביר עדיין רעד קטן של התרגשות. מבלי להישמע דרמטי מדי – ההתרגשות הזו מוצדקת. כשמאות מיליוני בני אדם ברחבי העולם עודם נטולי חירות, כאשר הראש והלב אינם שוכחים עד כמה חידוש ימיו הריבוניים של העם היהודי אינו מובן מאליו, וכאשר נזכרים בעובדה המדהימה שעד לפני פחות ממאה שנים לנשים לא הייתה זכות בחירה במדינות דמוקרטיות – הרגע זה של ההתייצבות בקלפי הוא באמת רגע חגיגי. בכל ההצבעות הקודמות שלי, לפי הטלת המעטפה אני מברך את ברכת הזמן: "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".

לקראת הבחירות העלינו לאתר התנועה הרפורמית שני נוסחי תפילה וברכה מעוררי השראה שחוברו על ידי הרב עודד מזור ונועה מזור, תלמידת בית המדרש לרבנים שלנו. אתם מוזמנים לקרוא.

ורגע לפני סיום: הפטרת השבת, כאמור, אינה מתייחסת לפרשות השבוע כי אם לשבת "פרה" ולרעיון ההיטהרות מן הטומאה לקראת חג החירות. ההפטרה, הלקוחה מנבואתו של יחזקאל, העניקה לשפה העברית את הביטוי "לב של אבן":

"וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר".

השבת הזו, בשעה שאשמע את הפסוק הזה בעת קריאת ההפטרה בקהילה שלנו, המחשבה שלי תתמקד במאמרו הבזוי של חגי הוברמן, פרשן ערוץ 7, על נאומה של מיכל קסטן קידר, אלמנתו של סא"ל דולב קידר ז"ל. איזה לב אבן אטום וקשה צריך להיות לאדם על מנת שיעניק למאמר נגד נאומה של מיכל בעצרת במוצאי שבת שעברה את הכותרת שבחר להעניק לו. הלוואי וימצא לו לב חדש ורוח חדשה. הנה הקישור למאמר שלי על הכותרת האלימה ועל המחיר שכולנו משלמים.

שבת שלום, חג בחירות שמח, והלוואי ובאמת נתבשר השבוע ברוח חדשה.

ובמלות הסיום של הקריאה בחומש שמות: חזק חזק ונתחזק!

שבת שלום, גלעד

סגור לתגובות.