הרב גלעד קריב – בלוג יהודי-דמוקרטי

פרשת "וילך": את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק

השארת תגובה

שירת האזינו

רגע לפני חתימתה של התורה, בפרשה האחת לפני האחרונה, מוצגת שירת "האזינו" הגדולה. עוד בחלקה האחרון של הפרשה הקודמת, פרשת "וילך" מוצגת השירה הזו כמעין קוד גנטי של העם וקורותיו וכמעין קפסולת זיכרון, לקח ומוסר, שהעם יישא עמו בכל הנתיבות והמהלכים.

יחד עם שירת הים שבפרשת "בשלח", מהווה שירת "האזינו" תזכורת לכוחה של השירה ושל המלים הנושאות עמן קצב פנימי ומשקל.

את קורותיו של העם היהודי ושל תורתו הדתית ניתן לשקף באמצעות סיפורו של החוק היהודי וההלכה. אבל עוד יותר מכך ניתן לעשות זאת באמצעות ההתחקות אחרי השירה העברית והיהודית, שבתוכה לשון התפילה, הפיוט והזמר.

גם בדורות האחרונים עוצרת השירה את סיפורו של העם היהודי ואת סיפרה של התרבות היהודית והישראלית. לא בכדי יש לנו משורר לאומי, ולא סופר, ולא בכדי הפכה השירה יחד למדורת השבט של התרבות הישראלית הצעירה.

בשנים האחרונות זוהי פעם נוספת השירה שמשקפת ומובילה תהליכי עומק תרבותיים בחברה הישראלית – אם בזירת ההתחדשות היהודית, במגע מחודש עם תרבות הפיוט והניגון, ואם בצמיחתם של קולות חדשים בשיח הישראלי, חלקם מתריסים ונוקבים, חלקם מתרפקים.

ברוחה של שירת "האזינו" – פרקי השירה הללו הם העדות להמשך המסע היהודי-עברי-ישראלי.

שאל אביך ויגדך זקניך ואמר לך

באחד מבתי השירה מופיע הפסוק: "שאל אביך ויגדך, זקנך ויאמר לך". בדיון על המקור ההלכתי למצוות שלא פורטו בתורה כדוגמת הדלקת נר שבת או נרות חנוכה הציגו החכמים שתי אפשרויות. ההוראה: "לא תסור מכל הדבר אשר יגידו לך ימין שמאל" ולצדה הפסוק מפרשת השבוע: "שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך".

בכל תרבות דתית ישנו מתח בין תודעה של סמכות לבין תודעה של העברת מסורת. המתח הזה ליווה גם את העולם היהודי, וביתר שאת בדורות האחרונים, כתוצאה מההדגשה של האוטונומיה של היחיד וזכותו לעצב את אורחות חייו. הוויתור על מודל של סמכות ושל הלכה מחייבת אינו מותיר את התרבות הדתית והלאומית ללא מקור השראה.

הדיאלוג הבין דורי, הזיקה למסורת, הרצון להעניק מקום בהווה לתובנות הדורות הקודמים ולהעביר אותן הלאה לדורות הבאים, הוא מקור איתן ליצירת זהות ולטיפוח מסד ערכי. ייתכן שהדברים מחייבים מאמץ משמעותי יותר מאשר במודל הסמכות, אבל הוא המתאים לרוח המנשבת כבר למעלה ממאתיים שנים בעם היהודי.

הסטת מרכז הכובד מ"לא תסור מכל הדבר" ל"שאלת אביך ויגדך" הוא אחד מהמהלכים המשמעותיים שחוללה היהדות הרפורמית ביהדות זמננו.

שנמשיך לכתוב בתים נוספים בשיר היהודי-ישראלי ושנמשיך לשאול ולהאזין.

שבת שלום, גמר טוב וחג שמח.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s