הרב גלעד קריב – בלוג יהודי-דמוקרטי

פרשת "כי תישא" – והלב הכואב מאוד

נעמה ואיתם הנקין ז"ל. "הרחמן הוא יפרוש עלינו סוכת שלומו" זו הבקשה והתפילה שלנו

נעמה ואיתם הנקין ז"ל. "הרחמן הוא יפרוש עלינו סוכת שלומו" זו הבקשה והתפילה שלנו

ללכת אל, ללכת מ… ללכת כי כולם הולכים… (הבלדה על חדוה ושמוליק / יהונתן גפן)

שבת חול המועד סוכות, יחד עם שבת חוה"מ פסח, חג השבועות ותשעה באב, היא אחד מהמועדים בו חוברות יחד קריאות משלושת חלקי התנ"ך: פרשת "כי תשא" מחומש שמות (המזכירה את שלושת הרגלים); נבואתו של יחזקאל הנקראת כהפטרה, ולבסוף – אחת מחמש המגילות שב"כתובים", מגילת קהלת. המגילה המיוחדת הזו, שהתלמוד אוצר וויכוחים גדולים על הכללתה בקאנון המקראי הייתה האחרונה ששודכה לאחד ממועדי ישראל.

קריאתה של מגילת אסתר בפורים נזכרת כבר במגילה עצמה. הקשר בין שיר השירים לפסח, בין רות לחג השבועות ובין איכה לתשעה באב, נזכר כבר במסכת סופרים מסוף תקופת התלמוד. על קריאתה של מגילת קהלת בחג הסוכות אנו לומדים לראשונה מספרי הלכה מהמאה ה-י"ג (ספר אבודרהם וספר המהרי"ל), כמנהגן של קהילות אשכנז.

הרבה פירושים ניתנו לקשר בין חג הסוכות לקריאתה של מגילת קהלת. המסורת התלמודית מייחסת את כתיבת הספר לשלמה המלך, שבחג הסוכות חנך את בית המקדש הראשון. בנוסף, מציעים המפרשים כי מגילת קהלת – הצינית, הסקפטית והאקזיסטנציאליסטית – מאזנת במעט את שמחת החג המתפרצת של סוכות ואת תחושת הגאווה והסיפוק של חג האסיף. בכיוון הזה אפשר גם להציע שדווקא בחג האסיף, החותם את השנה החקלאית, אנו מזכירים את הנדודים, את הדרך, את ההליכה לעבר המטרה.

מגילת קהלת, בלשונה המיוחדת, מטילה ספק גדול בכל דבר הנתפס על ידינו כיעד ראוי למאמצינו בחיים: חכמה, עושר, שמחה, מעמד, אריכות ימים וכו'. אחת הדרכים להבין את המגילה היא להכיר בחשיבותה היתירה של הדרך על פני התחנה הסופית, והמשמעות האמיתית מצויה לא בהשגתה של המטרה אלא בעצם החתירה אליה.

על פי כיוון זה, זיכרון הנדודים במדבר אינו בגדר זיכרון היסטורי לאומי בלבד, אלא קריאה להכרה בחשיבותה של ההליכה בדרך.

מסע הכומתה של משה

ובחזרה אל הקריאה בתורה. בשבת האחרונה שלפני שמחת התורה אנו מתנתקים ממחזור פרשות השבוע וקוראים קריאה מיוחדת מתוך פרשת "כי תשא". פסוקיה האחרונים של הפרשה מזכירים את שלושת הרגלים, אך מרבית פסוקיה עוסקים בלוחות הברית השניים. אחרי שניפץ את הלוחות הראשונים בעקבות מעשה העגל, מצווה אלוהים את משה לפסל לוחות נוספים בתחתית ההר ולסחוב אותם למעלה. רק אחרי שמשה מביא את הלוחות מעשה ידיו אל הפסגה נכתבות הדברות מחדש באצבע אלוהים.

הלוחות הראשונים שניתנו למשה ללא מאמץ – הושלכו על ידו למראה העגל. קשה שלא להתרשם שאלוהים מבקש להעביר למשה מסר במסע הכומתה שהוא עורך לו אל ראש ההר עם הלוחות החדשים. המדרשים מציעים שהלוחות השניים עדיפים על הראשונים, בין השאר כי נעשו על ידי שמים וארץ, וכי הושקע בהם מאמץ אנושי גדול.

פעם נוספת הדרך היא שקובעת ולא התוצאה הסופית.

סוכה של בטחון וסוכה של שלום…

במסורת היהודית מסמלת הסוכה את התקווה לביטחון והגנה ואת התקווה לשלום גם יחד. מראש חודש אלול ועד ליום שמחת תורה אנו מוסיפים לתפילה את פרק תהילים כב הכולל את הבקשה: "יצפנני בסכה". בתפילת ערב שבת ובתפילת ערב חג אנחנו מבקשים "ופרוש עלינו סוכת שלומך". שמחת החג של כולנו הועכרה ברצח הנורא והמחריד של ובהצטרפותם של ארבעה יתומים למעגל השכול הנורא. התפילה הכפולה לביטחון והגנה ולשלום רלוונטית, נחוצה וכואבת כתמיד. יהיה זכרם של נעמה ואיתם ברוך ונצור.

הלב כואב מאוד בעיצומו של החג הזה.

בברכת המזון הנאמרת בחג הסוכות נהוג להוסיף את הבקשה "הרחמן יקים לנו את סוכת דוד הנופלת". אחרי הקמתה של מדינת ישראל – סוכת דוד שלנו – חודש נוסח הברכה ברבות מקהילותינו. "הרחמן הוא יפרוש עלינו סוכת שלומו" זו הבקשה והתפילה שלנו.

שבת שלום וחג שמח!

סגור לתגובות.