הרב גלעד קריב – בלוג יהודי-דמוקרטי

פרשת "לך לך": לא קל לצאת לדרך חדשה

השארת תגובה

rabinפרשת "לך לך", המספרת את סיפורם של אברהם, שרה וביתם, נלמדת ונקראת ב-19 השנים האחרונות בסמוך ליום הזיכרון הממלכתי לרצח רה"מ יצחק רבין. כך גם הפרשה שלאחריה, פרשת "וירא", שבמרכזה סיפור עקידת יצחק. כמה מחשבות על הפרשה, בין השאר, בהקשרו של יום הזיכרון שיצוין עם צאת השבת.

להשלים את המסע

פרשת השבוע פותחת במלים המוכרות:

"וַיֹּאמֶר יי אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָ" (בראשית יב א)

על פניו מצטווה אברהם לצאת מארץ מולדתו, אלא שעיון בסופה של פרשת "נח" יזכיר כי היה זה תרח, אביו של אברהם, שהתחיל את המסע:

"וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן … וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם" (שם יא לא)

לפעמים, כך מלמדת פרשת "לך-לך", הקושי הגדול הוא לא ביציאה לדרך החדשה, אלא ביכולת להשלים את המסע אחרי שכבר יצאת לדרך ונעצרת.

"וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן"

לאחר הציווי "לך לך" מתארת התורה את ההתארגנות והיציאה למסע:

"וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן" (בראשית יב ה)

פרשני הפשט הסבירו ש-"הנפש" הם העבדים והשפחות בני ביתם ומשקם של אברם ושרי. בעלי המדרש והפרשנים שבעקבותיהם, הציעו שהפסוק מדבר בכל אותם אנשים ונשים שאברם ושרי גיירו עוד בהיותם בחרן. כך מציע המדרש, שכבר בכניסה הראשונה לארץ, וכבר מן הרגע הראשון בסיפורו של עם ישראל, היו עמנו גרי צדק. כולנו בני אברהם ושרה, אבל מי יודע, ברוח המדרש, מי מאתנו בני הבנים של אותם גרי צדק ראשונים. אולי זו הסיבה שכל המתגיירים, לאחר שמקבלים את שמם העברי, מתכנים גם בן/בת אברהם ושרה.

"את האלוהים התהלך נח" למול "התהלך לפני והיה תמים"

גיבורה של הפרשה הקודמת היה נח. גיבורה של הפרשה שלנו הוא אברהם. המסורת המדרשית והפרשנית משווה בין האישים ומייצרת לא מעט הקבלות וזיקות בין מעשיהם. העיון בשתי הפרשות מלמד כי יחסם של שני הגיבורים לאלוהים מוצג בלשון של הליכה ומסע; לשון של אי עמידה בדרך. על נח נאמר: "אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ" (בראשית ו ט). לאברהם אומר אלוהים: "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים" (שם יז א). הראשון הולך "לצדו" של האלהים או "בצלו". השני -מתהלך לפני האלוהים, מוביל ומפלס את הדרך.

מעט מידע מעניקה לנו התורה על דמותו של נח. ביחס לאברהם, מתבלטת דמותו בפרשה גם כמוביל ומנהיג. יש מי שמתהלכים עם אמונתם וערכיהם; יש מי שמתהלך לפניהם ולפני המחנה. יום הזיכרון לרצח רה"מ ראוי שיזכיר, בצד כל לקחיו החשובים, גם שחברה נבחנת באיכות מנהיגיה ובהימצאותם של אלו הנכונים ואלו הראויים ללכת לפנים בתמימות.

"…וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה"

בהמשכו של הציווי "לך לך" מופיע ברכתו של האל לאברהם: "…וֶהְיֵה בְּרָכָה וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר…". המשכה של הברכה הוא במלים: "וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה".

באותה הברכה מתברך האב הראשון ביכולת העמידה נגד המבקשים את רעתו וגם ביכולת להשפיע טוב על כל "משפחות האדמה". יסודות משולבים אלו מלווים את דמותו של אברהם כפי שמתוארת בחומש בראשית. במרכזה של הפרשה שלנו – התגייסותו של אברהם למלחמה כנגד ארבעת המלכים וניצחונו בקרב. בפרשה הבאה, "וירא", עוד לפני סיפור העקידה, מתוארת ברית השלום שכורת אברהם עם אבימלך, מלך פלישתים, ברית השלום הראשונה של עם ישראל.

במוצאי השבת, בתפר בין פרשת "לך לך" לפרשת "וירא", יחל יום הזיכרון העשרים לרצח רה"מ. תולדות חייו, המספרים את תולדות המאבק על תקומת ישראל, מבטאים גם הם את החיבור בין החרב המגינה בעת הצורך לבין היד המושטת לשלום, בין השאר אל עבר העם המתקרא על שמם של הפלישתים. השילוב הזה מקבל משנה תוקף בימים המורכבים שכולנו חווים ברחובות הערים והיישובים בישראל.

גם לקראת השבת הזו דואב הלב על החיים שנגדעו ונישאת התפילה להחלמת הפצועים ולחוסן ידם וחוסן לבם של אנשי כוחות הביטחון. ברוח דברי הברכה לאברהם, גם בעת שאנו ניצבים מול הקמים עלינו, אנו מבקשים להיות ברכה לכל משפחות האדמה, לשמור על ערכינו ולא לאבד את האמון ביכולת לבנות מציאות אחרת.

ביום השנה הראשון לרצח הכריזה מועצת הרבנים הרפורמים על יום הזיכרון לרצח כיום של תענית ציבור וחשבון נפש. עמיתי ומורי הרב יהורם מזור התקין אז נוסח מיוחד של יזכור. בשנה האחרונה עדכנו את הנוסח באופן השם דגש על לקחי הרצח והחובה להטמיע אותם.

זה הנוסח שנוהג בקהילותינו:

יִזְכֹּר

יִזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נִשְׁמַת יִצְחָק בֶּן רוֹזָה וּנְחֶמְיָה רַבִּין, מַנְהִיג וּמַצְבִּיא; מְדִינַאי חוֹלֵם וּמַגְשִׁים, אֲשֶׁר נִרְצַח בְּכַדּוּרֵי מְרַצֵּחַ בֶּן עַמֵּנוּ.

נִזְכֹּר אֶת הָרֵעוּת אֲשֶׁר לִוְּתָה אֶת דְּמוּתוֹ, דְּמוּת הַחַיָּל וְהַמְּפַקֵּד, שַֹר צִבְאוֹת יִשְֹרָאֵל.

נִזְכֹּר אֶת הַלּוֹחֵם אֲשֶׁר יִחֵל לְיוֹם בּוֹ יוּכַל עַמּוֹ לְכַתֵּת אֶת חַרְבּוֹ לְמַזְמֵרָה, לָשֶׁבֶת תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ בְּאֵין מַחֲרִיד, וְלֵהָנוֹת מִפֵּרוֹת הַתְּקוּמָה וְהַשָּלוֹם.

נִזְכֹּר אֶת הַמַּנְהִיג וְהַמְּדִינַאי אֲשֶׁר הִקְדִּישׁ חַיָּיו לְעַם יִשְֹרָאֵל וְלִמְדִינָתוֹ וְנִרְצַח בְּעֵת שֵׁרוּתוֹ.

יִזְכֹּר עַם יִשְֹרָאֵל אֶת רֹאש מֶמְשֶׁלֶת יִשְֹרָאֵל, רַב אַלּוּף יִצְחָק רַבִּין, זִכְרוֹ לִבְרָכָה,

וְיִנְצֹר לָעַד אֶת דְּבַר הֵרָצְחוֹ.

יַשְֹכִּיל יִשְֹרָאֵל וְיִתְאַבֵּל עַל חָזוֹן וּמַעַשֹ אֲשֶׁר אָבְדוּ. יְהִי זֵכֶר הָאִישׁ אוֹת וְדֻגְמָה,

וְזֵכֶר הָרֶצַח – לֶקַח לְדוֹרוֹת.

***

נוסח היזכור הותקן לקראת יום הזיכרון הראשון לרצח רה"מ על ידי הרב יהורם מזור ועודכן לרגל מלאת 20 שנים לרצח.

***

ומילה אחרונה – פרשת השבוע מפגישה אותנו עם המילה העברית "פליט". במלחמת חמשת המלכים בארבעת המלכים נשבים לוט ובני ביתו. הפליט בא אל אברהם ומספר לו על כך ואברהם יוצא אל הקרב. כך מספרת התורה: "וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי…" (שם יד יב). מיהו עברי? זה אשר הפליט יכול לבוא אליו ולהגיד לו. הלכה פסוקה שניתן לומר את תפילת הקדיש גם על מי שאינו יהודי. בקדיש אבלים הערב נזכיר את שמו של פטהום זרהום ז"ל.

שבת שלום ויום זיכרון משמעותי.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s