הגעתי הבוקר יחד עם פעילי בני אברהם לגוש עציון על מנת להיפגש עם חקלאים פלסטינים מהאזור. שמעתי מהם על ההתנכלויות מהמאחזים הלא חוקיים הסמוכים, ועל הקשיים שהצבא מערים עליהם בהגעה לעבד את האדמות. אלימות המתנחלים הקיצוניים לא מרחפת באוויר. היא תוצאה ישירה של מדיניות הממשלה להקמת מאחזים בלתי חוקיים ולנישול חקלאים פלסטינים מאדמותיהם. בצד היישובים המשגשגים ופורחים בגוש הקומו בשנים האחרונות קרוב לעשרה מאחזים בלתי חוקיים באזור שמהווים בסיס לאלימות יום יומית נגד החקלאים. במקרים רבים, כוחות צה״ל ביהודה ושומרון לא רק עוצמים עיניהם לנוכח האלימות, אלא מעניקים לה חסינות דה פקטו ואפילו רוח גבית. במקום לבלום את המתנחלים האלימים, צה״ל מונע את עיבוד האדמות, חוסם דרכי גישה ולא אחת עוצר את החקלאים ולא את התוקפים. על העזרה של משרדי הממשלה אין צורך להרחיב. עשרות מליוני שקלים מנותבים לתמיכה באותם מאחזים. הרמטכ״ל ואלוף פיקוד מרכז לא יכולים להסתפק בגינויים ובשליחת מכתב לראשי הרשויות היהודיות בשטחים. חייב להתבצע שינוי עומק באופן

המציאות בשטחי יהודה ושומרון היא קריאת השכמה שמחייבת לא רק להקים קול מחאה, אלא לדרוש התערבות ישירה של הרמטכ״ל. צפו בדבריי >>

האירוע בכפר טמון בו שני הורים ושני ילדיהם נהרגו מאש של כוח צה״ל הוא אירוע נורא ומטלטל. אלה שמותיהם: עלי חאלד סאיל, בן 37; ועד עותמאן עקל, בת 35; עותמאן, בן השבע ומוחמד בן החמש. העובדה ששר הביטחון, ראש הממשלה והרמטכ"ל לא הביעו צער בקולם ובאופן ישיר היא חרפה. שלומם וביטחונם של חיילי צה"ל הוא קריטי ואסור להשליך לרגע הצידה את טענת הכוח שחשו סכנה גדולה. אבל העובדה הזו לא מייתרת את הדיון באופן התגובה, בהיקף הפעלת האש, ובמה שקרה מיד לאחר מכן מול הילדים שנותרו בחיים. לצערנו, ההתנהלות של צה"ל בשטחים בחודשים האחרונים גורמת לחוסר אמון בהליכי הבדיקה, החקירה, הסקת המסקנות והטמעת הלקחים. מספר התושבים הפלסטינים שנהרגו בשטחים מאז ה-7 באוקטובר, מבלי שהיו מעורבים בפעילות טרור כל שהיא, אמור היה להדיר שינה מצד כל בעל מצפון ומצדם של מקבלי ההחלטות ובעלי הסמכות. לא כך הם פני הדברים. בכל מה שנוגע לחיי תושבים פלסטינים, הצבא הפך אדיש לחלוטין. אין לי

בחסות המלחמה, יו״ר הכנסת מחליש דרמטית את הפיקוח הפרלמנטרי על הממשלה. פניתי אתמול במכתב דחוף לח"כ אמיר אוחנה בעקבות ההגבלות הדרמטיות על פעילות וועדות הכנסת, בדגש על מספר המשתתפים בדיונים. בשעה שהנחיות פיקוד העורף מקלות על פתיחת המשק ועל התקהלות, הקניונים פתוחים, ועובדים חוזרים למקומות העבודה – מסדרונות הכנסת ריקים ונציגי משרדי הממשלה מדברים עם חברי הכנסת מתוך מסכי הזום. וודאי ישנם שיקולים ביטחוניים ואסור לזלזל בהם. אבל באותה הנשימה גם אסור להשתמש בהם כעלה תאנה. כך קרה במשך שבועות ארוכים אחרי ה-7.10. כך קורה גם עכשיו. הממשלה לא מעוניינת שחברי הכנסת יפקחו על ניהול המלחמה בחזית ובעורף, וגורמים בכירים בכנסת מסדרים להם "שקט תעשיתי". לא נשלים עם הנחיות שריח פוליטי עולה מהן, בטח לא בעיצומה של מערכה, ובטח לא כשיש נושאים כל כך רבים לפתחה של הכנסת. הממשלה לא תנצל את המלחמה כדי תרמוס את הפיקוח הפרלמנטרי. אני קורא לכל יושבי ראש ועדות הכנסת, מהקואליציה והאופוזיציה כאחד, להשמיע כאן