"מבית הכנסת לכנסת" – על השבוע הראשון שלי בכנסת ישראל

שבוע ראשון בכנסת. באין ספור ראיונות לקראת הבחירות ואחריהן אמרתי שאני מעדיף לאין שיעור את הביטוי המסורתי "שליח ציבור" על פני הביטוי "נבחר ציבור", גם בשל תחושת השליחות שחייבת לפעם בלב לאורך כל הדרך, אבל בעיקר בשל ההכרה העמוקה בצורך לתת דין וחשבון, לדווח ביצוע, ולזכור שיש בידיך פיקדון יקר. אז אמנם, אנחנו עדין לא סגורים לחלוטין על הפורמט, הצורה והאורך (אני בוודאי אבקש להאריך, וכל מי שלצדי ידרוש לקצר), אבל בסיומו של השבוע הראשון בכנסת אני חש חובה לחזור ולומר תודה על האמון והתמיכה, ולשתף במה בתחנות הראשונות של המסע.

חותם על 17 הצעות חוק סיעתיות שהוגשו על ידנו ביום הראשון של הכנסת למימוש התוכניות עליהן התחייבנו.

יום הערכות של הסיעה – הפעילות המפלגתית היא השפיץ של הפירמידה; החברה האזרחית היא הבסיס.

את השבוע העמוס שלנו התחלנו ביום הערכות של סיעת העבודה: חברות וחברי הכנסת והיועצים.ות שהעשייה היום-יומית שלהם בכנסת ומחוצה לה היא חלק משמעותי ביכולת שלנו לחולל שינוי. יום ההערכות נוצל בין השאר למפגש של לימוד ושיח עם שני מכוני חשיבה ועשייה: המרכז הרעיוני של קרן ברל כצנלסון, בהובלת חברי הטוב, רמי הוד, ומכון יסודות למדיניות ציבורית ולציונות מעשית בהובלתו של עמית בן-צור. הלימוד והדיון עסקו במדיניות הכלכלית של מדינת ישראל בעשורים האחרונים, בשינוי התודעה שמתחולל בעולם המערבי באופן מואץ בעקבות משבר הקורונה, ובצורך שלנו לחולל שינוי בשיח הכלכלי במדינת ישראל באופן שיחלץ אותו מגישות שטחיות שמדרדרות את ישראל לתחתית העולם המפותח בכל הנוגע להשקעת המדינה בתשתיות בריאות, חינוך ורווחה.

החיבור העמוק בין החברה האזרחית לבין העשייה הפרלמנטרית הוא הציר המכונן של חידוש הכוחות במחנה הפרוגרסיבי והסוציאל דמוקרטי בישראל. במשך שנים זו היתה מושכלת יסוד של המחנה שלנו. היום היא בעיקר נחלת המחנה השמרני. ההתחדשות של מפלגת העבודה חייבת להיות חלק ממהלך רחב להתחדשותה של תנועה רחבה, רבת פנים ורבת זירות פעולה. פתיחתו של השבוע הפרלמנטרי הראשון במפגש על השותפים לדרך שלנו בחברה האזרחית היא סימן לבאות.


המפגש בבית הנשיא – המלצה והכרת תודה בדיבור אחד

ביום שני נפלה בחלקי הזכות לייצג את סיעת העבודה בפני נשיא המדינה, יחד עם ח"כ חברי עומר בר-לב וחברתי ח"כ אמילי מואטי. במפגש עם הנשיא העברנו לו את המלצת יו"ר הסיעה, ח"כ מרב מיכאלי והסיעה כולה להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על ח"כ יאיר לפיד. כידוע, המלצתנו לא התקבלה על ידי נשיא המדינה, אבל היא היתה איתות ברור לכך שמפלגת העבודה לא תיסוג מההתחייבות שלה לבוחר.ת להצטרף רק לקואליציה של שינוי שתביא סוף לכהונתו של רה"מ נתניהו. בדברים שלי לנשיא הדגשתי שבנייתה של קואליציה רחבה לטובת השינוי אינה רק כורח אלא גם הזדמנות לטפל באחת התופעות הקשות והמסוכנות שקודמו במכוון של ידי רה"מ נתניהו ושותפיו – העלאה דרמטית של המתח החברתי בין הקהלים הישראלים השונים ודרדור השיח הציבורי והפוליטי לתהומות עמוקים מאד. בנוסף, ניצלתי את ההזדמנות על מנת להודות לנשיא על הניסיון העיקש שלו לשמור על הממלכתיות הישראלית ולהשמיע קול ברור בעד ערכי הדמוקרטיה. חזרתי על העמדה הזו בראיון ארוך עם יעקב ברדוגו לעיתון ישראל היום. הוא בחר להאשים את נשיא המדינה בחוסר ממלכתיות וכבוד לכנסת, אני עמדתי על כך שהנשיא הגן על כבודה של הכנסת, על כבודם של חברי הכנסת ועל כבודה של הדמוקרטיה הישראלית כאשר הפגין את קורת הרוח שלו מההתנהלות הלא ממלכתית של רה"מ ויו"ר הכנסת בימים האחרונים.

לשמיעת הראיון עם יעקב ברדוגו – לחצו כאן.


יום ההשבעה – מבית הכנסת לכנסת, ומהכותל השוויוני למאבק הפרלמנטרי למען שוויון והכרה

הרגעים המרגשים ביותר השבוע היו שייכים כמובן ליום ההשבעה בכנסת. כמי שחלם על להיות חבר כנסת כבר בכיתה ב', ההכרזה מתחייב אני היתה רגע משמעותי מאד. בעבורי באופן אישי וגם למשפחה שלי. זה היה גם רגע משמעותי בעבור אין ספור שותפות ושותפים לדרך בקהילות היהדות הרפורמית בישראל ובעולם היהודי ובעוד תנועות וארגונים הפועלים להציע לציבור הישראלי גוונים שונים של היהדות, מתוך תפיסת עולם דמוקרטית ופלורליסטית. אף אחד מאתנו לא שוגה באשליה שכניסתו של רב רפורמי לכנסת תשנה מהקצה אל הקצה את המצב, אך זאת תחנה נוספת ומשמעותית במאמץ ארוך השנים שלנו לקדם חופש דת והתחדשות יהודית פלורליסטית. לא בכדי הבקשה הראשונה שלי להקמת שדולה בכנסת היתה להקמת השדולה לחופש דת והתחדשות יהודית בכנסת.

לא פחות מרגש ממעמד ההשבעה היה מעמד התפילה שקיימו בעבורי חברי וחברותיי מהתנועה הרפורמית בעזרת התפילה השוויונית בכותל המערבי שעות אחדות לפני ההשבעה. במקום נכחו אמנם רק 50 איש בשל מגבלות הקורונה, אבל מאות נוספים מישראל ומכל רחבי העולם השתתפו באמצעות השידור המקוון. מעמד התפילה היה בעבורי הזדמנות להכיר תודה עמוקה לשותפים ולשותפות שלי ב-25 השנים האחרונות בתנועה הרפורמית ובארגוני ההתחדשות היהודית ולקבל מהם את ברכת הדרך להמשך העשייה המשותפת למען היהדות הישראלית והדמוקרטיה הישראלית, ולטובת כל אזרחיה של מדינת ישראל.

לצפייה במעמד התפילה ברחבת הכותל השוויונית – לחצו כאן



דיון ראשון במליאה – ישראל היא לא מדינת הלכה אלא מדינה יהודית ודמוקרטית, וכך היא תישאר

הדיון הראשון של הכנסת החדשה, ביום רביעי האחרון, כבר שרטט את גבולות הוויכוח סביב ערכיה ודמותה של מדינת ישראל. עוד לפני נאום הבכורה הרשמי שלי, הגבתי מהמליאה לסקירה של שרת התפוצות עומר ינקלביץ' על פעילות משרדה. המסר שלי היה פשוט: כל עוד מדינת ישראל לא מכירה במגוון הזרמים בעם היהודי ומכבדת אותם, כל השקעה של מדינת ישראל בטיפוח הקשר עם התפוצות יועיל מעט מאד. לא ניתן ביד אחת להציע חברות ושותפות, בשעה שהיד השני סוטרת על הפנים. חבר הכנסת אבי מעוז שמייצג את מפלגת (בלי) נועם, ראה ככה"נ את הדברים בערוץ הכנסת והזדעק למליאה כדי לטעון בעוז שיש רק סמכות דתית אחת בעם ישראל מדורי דורות והיא הרבנות הראשית. תעזבו את העובדה שהרבנות הראשית הוקמה בחסות המנדט הבריטי לפני פחות ממאה שנה. די להעיף מבט בחוק הרבנות הראשית כדי להבין שאף אחד לא העניק לרבנות מעמד של סמכות דתית עליונה. מה שצריך לקחת מדברי התגובה של מעוז הוא לא הוויכוח על האמת, אלא הסכנה שטמונה בחזון שלהם – חזון של מדינת הלכה לאומנית, גזענית ופונדמנטליסטית.

כיוון אחר של מתקפה הגיע מצדו של ח"כ ישראל אייכלר מיהדות התורה, שהמשיך את הקו של חבריו והודיע בראיון ביום ההשבעה כי הרפורמים הם רשעים גמורים שגרועים יותר מהנוצרים, ושאין מה להשוות בינם לבין החילונים שהם תינוקות שנשבו. כך הצליח אייכלר להסית במשפט אחד גם נגד הרפורמים, גם נגד היהודים החילוניים (שהם ממש לא תינוקות שנשבו וממש לא עגלה ריקה) וגם נגד הנוצרים. בקיצור – חגיגה של שנאה, בורות וחוסר דרך ארץ. התגובות הטובות ביותר לאייכלר, שזועק כל היום על הסתה נגד חרדים בעודו מסית להנאתו נגד חצי מהציבור הישראלי ומהעם היהודי, ניתנו לא רק על ידי או על ידי חברי וחברותיי לסיעה שהתייצבו לצדי, ועל כך אני מודה מאד, אלא גם על ידי בעלי.ות דעה בתקשורת הישראלית שהטיבו להתייצב נגד ההסתה המכוערת. נורית קנטי בגלי צה"ל, יובל קרני בידיעות אחרונות ורוגל אלפר בעיתון הארץ.

לטור העורכת של נורית קנטי

לטור הדעה של יובל קרני

לטור הדעה של רוגל אלפר


יום הזיכרון לשואה ולגבורה – המבחן הגדול שלנו הוא הימים שאינם ימי הזיכרון

בצד מעמד ההשבעה ומעמד התפילה בכותל, אחד הרגעים המרגשים ביותר בעבורי השבוע הזה היה ההשתתפות בטקס "לכל איש יש שם" שנערך במשכן במהלכו היתה בידי הזכות לקרוא את שמות בני המשפחה של נועה רעייתי ושלי שנספו בשואה. אל השמות האלה בחרתי לצרף גם את שמה של חסידת אומות העולם הפולניה שהצילה את בת הדודה של סבי ז"ל, וגם את שמה של רגינה יונס, האשה הראשונה שהוסמכה לרבנות בעולם היהודי, בבית המדרש הגבוה לחכמת ישראל בברלין בשנת 1935. הרבה יונס שרתה בקודש בקהילות גרמניה תחת השלטון הנאצי ובגטו טרזינשטאט. בשנת 1944 נרצחה במחנה אוושויץ. רק בשנים האחרונות זכרה ומפעל חייה החלוצי זוכה לביטוי הראוי לו. היכולת להזכיר את שמה מול ראשי מדינת ישראל וחברי וחברות הכנסת היא זכות גדולה.

בהמשך היום, בטקס באתר הזיכרון ליהדות זגלמביה, הקדשתי חלק גדול מדברי לצורך שלנו להסיר את חרפת המצוקה של אלפי ניצולי שואה, שמצוקתם היא חלק מהתמונה העגומה של מאות אלפי אזרחים ואזרחיות ותיקים במדינת ישראל. לעניין הזה גם ייחדתי את טור פרשת השבוע בצלמתי בעיצומו של יום הזיכרון לשואה בלשכה שבכנסת. העובדה שישנם ניצולי שואה שנדרשים להכריע בין מזון לתרופות היא חילול זכר השואה, לא פחות. העובדה שישנם אזרחים ותיקים בישראל ששנותיהם האחרונות הם שנים של חרדה ומצוקה קיומית היא פגיעה אנושה בערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. העניין הזה חייב לעמוד לנגד עיננו, כשליחי ציבור וכאזרחים. זו הסיבה מדוע המעשה האחרון שעשיתי לפני שעזבתי את בנין הכנסת ביום חמישי היה לשגר את הבקשה להמשיך בכנסת הזו את פעולתה של השדולה למען הגמלאים והגמלאיות בישראל.

לצפייה בדברי בטקס "לכל איש יש שם" – לחצו כאן.


צוות הכנסת – "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש" (מסכת אבות ב ה)

השבוע הזה דברנו לא מעט על פרימת הממלכתיות ועל התחושה שאין עוד קווים אדומים של התנהלות והתנהגות ציבורית שלא נחצו, ולאו דווקא רק על ידי הקיצוניים שיצאו מן השוליים, אלא גם על ידי מי שאמורים להוביל את החברה הישראלית ולהנהיג אותה. מול אובדן הבושה, דרך הארץ והסטנדרטים הממלכתיים, אני מבקש לסיים את העדכון השבועי הראשון דווקא בכיוון ההפוך, ולשתף אתכם בתחושת הגאווה והכרת התודה שהתמלאתי לנוכח המפגש עם הצוותים המקצועיים של הכנסת, בכל הזירות, בכל תחומי העשייה, בכל חלקי הבית. קבוצה מופלאה, אדיבה ומקצועית של אנשי ונשות השירות הציבורי שריפדו את הימים הראשונים בתפקיד בעצה, בהדרכה, בסיוע, בחיוך, באדיבות אין קץ. במקום שבו חלק גדול ממנהיגי המדינה שלנו נכשלים – החבורה הזו מצליחה. המגנים האמתיים של כבוד הרשות המחוקקת שלנו הם עובדי ועובדות הכנסת. תודה לכם.ן.

שיהיה לנו שבוע טוב ופורה וחג עצמאות שמח. גם השבוע הזה, ובמיוחד בשבוע הזה, לבנו עם המשפחות השכולות.

ח"כ הרב גלעד קריב