הרב גלעד קריב – בלוג יהודי-דמוקרטי


השארת תגובה

"והגדת לבנך": הזיכרון ההיסטורי רלוונטי מאי פעם

פסח שמח מהתנועה הרפורמיתיותר מכל מועד אחר מסמל חג הפסח את מרכזיותו של המעשה החינוכי. ברוח הציווי "והגדת לבנך ביום ההוא" (שמות יג ח) עוצב ליל הסדר כדיאלוג חווייתי בין ההורה לילד. ארבע הקושיות, האפיקומן, הגבהת הקערה ומגוון רחב של מנהגים נוספים, נומקו בצורך לצוד את תשומת הלב של הילדים ולטעת בהם סקרנות ועניין. אחד מחלקי ההגדה המרכזיים העוסק בנושא הוא מדרש ארבעת הבנים, מסמליו הבולטים של הסדר.

נקודת המוצא למדרש היא העובדה שהתורה מצווה על ההורה, בארבעה מקומות שונים בספר שמות ובספר דברים, להנחיל לילד את סיפור היציאה ממצרים. בשלושה מן הציוויים סיפורו של ההורה מוצג כמענה לשאלתו הישירה של הילד. בציווי הרביעי נדרש ההורה לספר מבלי שהתורה מזכירה שאלה מקדימה מצד הבן. מכאן למד המדרש על ארבעה בנים: שלושה ששואלים, ואחד – שאינו יודע לשאול.

המדרש הוא עדות שנוסח ההגדה עוקב אחר מנהג בבל. בכתבי היד של ההגדה הארץ ישראלית אין זכר למדרש, כמו גם לקטעים מפורסמים אחרים: "הא לחמא", "והיא שעמדה", "דיינו" ואחרים. מקורותיו של המדרש קדומים מאוד, למרות שאינם נכללים בתוכנית ליל הסדר המקורית שהתעצבה בשני הדורות הראשונים שאחרי חורבן המקדש בשנת 70 לספירה. נוסח המדרש מופיע בשני מקורות: מכילתא דרבי ישמאעל – קובץ קדום של מדרשי הלכה לספר שמות שנערך במאה השנייה לספירה ומסכת פסחים בתלמוד הירושלמי. הנוסח ששולב בהגדה שבידינו עוקב בעיקרו אחרי הנוסח המופיע במכילתא.

השוואתם של שני הנוסחים יכולה להעניק תובנה מעניינת על התכלית הפדגוגית של ליל הסדר. ראשית, בולטת לעין הבחירה של התלמוד הירושלמי לכנות את הבן השלישי, התם מן המכילתא וההגדה בכינוי המחוספס והישיר – טיפש. מעבר לעדות קדומה ל"דוגריות" הארץ ישראלית, מחייב התלמוד את הקורא להכיר בעובדה פדגוגית חשובה. אם הבן השלישי הוא הטיפש, הרי שלא ניתן לפטור את הבן הרשע ואת סירובו ליטול חלק בחגיגה בהיותו בור ועם הארץ. הרוצה להתמודד עם הטענה שהחגיגה והעומד מאחוריה אינם רלוונטיים, אינו יכול לפתור אותה בטיפשותו של הבן המורד.

תובנה נוספת העולה מן ההשוואה נוגעת להיפוך התשובות הניתנות לחכם ולאחיו התם או הטיפש. נוסח ההגדה מציע להורה לנצל את חוכמתו של הבן הראשון על מנת ללמד אותו את הלכות הפסח. "חכם, מה הוא אומר? … אף אתה אמור לו כהלכות הפסח: 'אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן'". הלכה זו של "אין מפטירין" חותמת את מסכת פסחים במשנה ומכאן שכוונת המדרש היא שיש ללמד את הבן החכם את כל הלכות החג, מן הראשונה ועד לאחרונה.

ביחס לתם מציעה ההגדה להתמקד בעלילה הגדולה של השחרור מבית העבדים: "תם, מה הוא אומר ? 'מַה זֹּאת?' ואמרת אליו:'בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יי מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים'".

לעומת ההגדה מציע התלמוד הירושלמי להפוך את התשובות הנמסרות לשני הבנים. בנוסח זה התשובה לבן החכם מן ההגדה ("אין מפטירין…") נמסרת דווקא לטיפש, והתשובה לתם ("בחוזק יד הוציאנו") מוענקת לחכם. לשיטת הירושלמי, דווקא עם החכם צריך לעסוק בסיפור השחרור המפעים ואילו עם הבן התם או הטיפש, יש להתמקד באסור ובמותר, ובדקדוקי ההלכות.

שני נוסחי המדרש מציעים גישות חינוכיות מנוגדות לדרך בה יש לנהוג עם הבן השלישי, הפחות מתוחכם. האחת מציעה להתמקד בהרגלתו במעשים ובהלכות, תוך הותרת הרקע והתכלית לשלבים המתקדמים יותר של המעשה החינוכי. הגישה השנייה מציעה להתחיל דווקא עם הנחת היסוד הרעיונית והערכית ורק לאחר מכן לעבור אל עולם העשייה וההלכה.

את גישתו של התלמוד הירושלמי ניתן להכתיר בצירוף המוכר "נעשה ונשמע". ההגדה של פסח בוחרת דווקא ב"נשמע ונעשה".

כל הורה יעיד כי ספק אם קיים שיח בין דורי שאינו דורש את שילוב הגישות יחדיו. עם זאת, כדאי לשים לב, שהגדת הפסח שבידנו בוחרת דווקא בגישת ה"נשמע ונעשה". בחג המבליט את ערך החירות מציעה ההגדה להתחיל את המסע עם הבן התם בשיח ערכי, המבקש לשכנע ולא לאלף. זוהי גישה חינוכית המאמינה ביכולת לרתום את הילד למעגלי השיח המשפחתי לא רק באמצעות שיגרה של מעשים אלא גם, ובעצם בעיקר, באמצעות דיאלוג בגובה העיניים ומן הלב.

העובדה שההגדה מתמקדת בסיפור היציאה ממצרים, ליבת התשובה לבן התם, ולא בהצגה מסודרת של הלכות הפסח מלמדת כי דווקא הבן הזה (ואתו במידה רבה גם הבן שאינו יודע לשאול ואפילו הרשע), הוא קהל היעד המרכזי של הסדר. בלילה המיוחד הזה מתבקש ההורה שלא להתפתות ולהתמקד בשיח עם הבן שממילא נמצא על אותו הדף, אלא דווקא בשיחה עם יתר האחים. היכולת להניע גם אותם אל ההכרה כי הזיכרון ההיסטורי רלוונטי לחייהם – היא התכלית המרכזית של ליל הסדר.

ולסיום, אני מזמין אתכם לעיין בגרסה להגדה של משפחת קריב, שנועדה להנגיש את הסדר גם לילדים ומצורפת כקובץ פתוח כאן: http://goo.gl/CFwaOU. מתאים לכם – אתם מוזמנים להשתמש, להוסיף, או לגרוע. בנוסף – אתם מוזמנים לעיין במדריך שלנו לעורכי ועורכות סדרים באתר החגים של התנועה הרפורמית: www.hagim.org. חג שמח!