הרב גלעד קריב – בלוג יהודי-דמוקרטי


השארת תגובה

מתחילים מבראשית: תמרור האזהרה של קין והבל

קין רוצח את הבל, ציור מעשה ידי ברטולומאו מנפרדי, שנת 1600 לערך. מוצג במוזיאון לתולדות האמנות בווינה. מקור: ויקיפדיה

קין רוצח את הבל, ציור מעשה ידי ברטולומאו מנפרדי, שנת 1600 לערך. מוצג במוזיאון לתולדות האמנות בווינה. מקור: ויקיפדיה

ושוב מתחילים מבראשית… למרות שפסוקי הפתיחה של הפרשה הראשונה נקראו כבר בבוקר שמחת תורה וגם בבוקר יום חמישי שעבר, יש משהו מיוחד בשבת הזו, הפותחת את מחזור הקריאה בפרשות השבוע. במרוצת הדורות התפתחו בקהילות שונות מנהגים חגיגיים לשבת הזו הממשיכים את האווירה המיוחדת של שמחת תורה גם אל תוך השבת. אחד המנהגים הוא שדווקא חתן או כלת תורה שחתמו את הקריאה בחומש דברים לפני ימים אחדים עולים לתורה גם בשבת בראשית, על מנת להדגיש בקולם את הרצף הבלתי נקטע של קריאת התורה ותלמודה.

כל מי שעורך או עורכת קידוש בליל שבת מכיר בעל פה את מילות הפסוקים החותמים את מעשה בראשית ומתארים את היום השביעי:

"וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם. וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת" (בראשית ב א-ג)

הפרשנים המסורתיים עמדו על הסתירה המסוימת הגלומה בפסוקים אלו. אם אלוהים שבת ביום השביעי, מדוע נאמר "ויכל אלהים ביום השביעי", שהרי המלאכה כלתה כבר ביום השישי? רש"י בהסברו הראשון, על יסוד מדרש תנחומא, מציע כי בניגוד לבני האדם הזקוקים למעבר הדרגתי ולתהליכי הכנה במעבר מחול לקודש, אלוהים "נכנס בו כחוט השערה".

מעשה הבריאה הושלם בדיוק בקו התפר בין היום השישי ליום השביעי, כאשר הרגע האחרון של הראשון היה גם לרגע הראשון של השבת. חזקוני (ר חזקיה בן מנוח, צרפת 1250-1315) מציע פירוש ברוח הכלל הידוע: "לא פרסמת – לא עשית". לשיטתו רק ביום השביעי נודע כי כלתה מלאכת הבריאה, מכך שהאלוהים שבת, ורק בשעה שניתן היה להכיר בכך שהיא אכן הושלמה ניתן היה לומר כי אלוהים אכן כלה את מלאכתו.

למרות יופיים של שני הפירושים, דווקא את הסברו הנוסף של רש"י (על יסוד המדרש בבראשית רבא) אני מוצא כרלוונטי מאד לימינו:

"דבר אחר, מה היה העולם חסר? מנוחה. באה שבת – באה מנוחה, כלתה ונגמרה המלאכה"

בעולם ההישגי, החומרי והאינטנסיבי שבו אנו חיים, גם המנוחה והעצירה מחייבות מאמץ, יצירתיות והכרעה. יותר מתמיד אנחנו נדרשים להזכיר לעצמנו כי גם שימת הגבול למירוץ צריכה להיות חלק מן העולם שלנו אם אנחנו רוצים שהוא ואנחנו בתוכו נהיה בני קיימא.

באחריות ובמתינות

קין והבל, זוג האחים הראשון, הם גם הראשונים לייסד את המעשה הדתי והפולחני:

"וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַיהוָה. וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע יְהוָה אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו"

מעשה הפולחן, הבאת המנחה, הוא גם הרקע לקנאתו של קין ולמעשה הרצח. בכך הופך סיפורם של קין והבל גם לתמרור אזהרה המוצב ביחס למעשה הפולחני והדתי. הפסוקים הראשונים בתורה העוסקים בהתייצבותו של האדם לפני האל מזכירים גם את המדרון החלקלק עליו מתנהל המעשה הדתי ואת פוטנציאל הנפץ הטמון בו, אם האדם אינו מושל ברגשותיו הדתיים, אלא הם מושלים בו. תמרור האזהרה הזה לא נועד להכחיד את המעשה הדתי, ממש כשם שהגירוש מגן עדן לא מיועד לגרום לאדם לא לבקש דעת. הוא כן נועד לעורר בנו את המודעות לנהל את חיינו הדתיים באחריות ובמתינות.

הזכרנו בפתח הדברים את פירושיו של רש"י לפרשה הראשונה של התורה. הראשון שבהם, הפותח את מפעל הפירוש המופלא של רש"י לתורה, מוכר לרבים ומצוטט על ידי רבים:

"'בְּרֵאשִׁית' – אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ'הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם' (שמות יב ב), שהיא מצווה ראשונה שנצטוו ישראל. ומה טעם פתח בבראשית? משום שאם יאמרו אומות העולם לישראל: 'לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים', הם אומרים להם: 'כל הארץ של הקב"ה היא; הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו'"

רש"י כותב את פרשו בשבתו בגולת צרפת. אנחנו שקוראים את פרשת בראשית בשבתנו בארץ, טוב נעשה אם נאמר לעצמנו שהתורה פותח במעשה בראשית ולא בסיפורו של עם ישראל, דווקא כדי להזכיר לנו את בריאתו של כל אדם בצלם, את היותנו חלק ממשפחת העמים, ושהארץ היא אכן פקדון המסור בידינו אבל אנחנו לא אדוניה. לכך כנראה גם התכוון בן עזאי בוויכוחו עם מורו וחברו רבי עקיבה. זה האחרון אמר כי המצווה "ואהבת לרעך כמוך" היא הכלל בגדול בתורה. הוא, בן עזאי, בחר ככלל הגדול בתורה את הפסוק מפרשת השבוע:

"זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ" (בראשית ה א)

שבת שלום.


השארת תגובה

פרשת "תצוה": אין מנהיגים קדושים

אולמרט

אולמרט בשערי בית הכלא, השבוע

פרשת השבוע "תצוה" ממשיכה את פירוט תכניות הקמת המשכן, תוך התמקדות בהקדשת אהרון ובניו לכהונה ובבגדיהם הייחודיים.

יש רק תפקידים חשובים

בדברים על הפרשה הקודמת "תרומה" הזכרתי את דעתו של רש"י המחילה על שתי הפרשות את הכלל התלמודי ש-"אין מקודם ומאוחר בתורה". לשיטתו, מעשה העגל ולוחות הברית המתואר בפרשת השבוע הבא "כי תשא" קדם לציווי על הקמת המשכן, ושתי הפרשות "תרומה" ו"תצוה" היו אמורות לבוא בסמיכות לשתי הפרשות האחרונות של ספר שמות: "ויקהל" ו"פקודי", המתארות את הקמת המשכן בפועל.

פרשנות זו של רש"י נועדה בראש וראשונה לתרץ את העובדה שלאחר מעשה העגל מצווה משה על הקמת אוהל מועד במתכונת שונה לחלוטין מהמשכן. באמצעות השינוי בסדר העלילה מיישב רש"י את העניין, אבל בדרך מתפספסת אמירה מעניינת וחשובה של התורה על אהרון, תפקיד הכהונה, ואי חסינותם של אנשי דת ואמונה מטעיות וחטאים. העובדה שהקדשתו של אהרון לכהונה מוצגת על ידי התורה עוד לפני מעשה העגל בו נכשל אהרון מזכירה את העיקרון היסודי שעובר כחוט השני במקרא כולו: אין אנשים מושלמים, אין מנהיגים חסינים מביקורת, אין מכהנים בקודש שאינם שוגים ונכשלים.

תרבות דתית שמבלבלת בין קדושת המשרה והתפקיד לקדושתו של האדם – זרה לרוחה של התורה, ואולי צריך לומר שהיא אחד הביטויים המובהקים לעבודה זרה הנעשית באצטלא של אמונה יוקדת.

חוסר היכולת להבין כי אין מנהיגים קדושים, אלא רק מלאכת קודש, קשורה בטבורה למידת הענווה, שהפכה מצרך נדיר בקרב רבים מאנשי הדת ומאנשי הציבור. בעלי המדרש שמו לבם לעובדה שלמרות שהפרשה מדברת על ציווי האל למשה ועל תפקידו של משה למול אחיו, שמו של האיש והמנהיג כלל אינו נזכר. רוב המדרשים מייחסים עובדה זו לאיום של משה, המופיע בפרשה הבאה, "מחני נא מספרך" (שמות לב לב), במידה והאל לא יינחם על מעשה העגל.

פרשנות אחרת שניתן להציע היא שבפרשה בה מדובר על תפקידו של אהרון, ראוי היה להותיר לו את הבמה כולה, וכאילו להצניע את שמו של האח הבכיר, שעליו אומרת התורה במקום אחר: "והאיש משה ענו מאד מכל אדם" (במדבר יב ז). פרשנים ובעלי מדרש והלכה עמדו על העובדה שפרשת תצוה, בה לא מוזכר שמו של משה, נקראת תמיד בשבוע בו חל ז' אדר, יום פטירתו של משה על פי המדרש (השנה יצוין היום באדר ב'). יום פטרתו של המנהיג שמקום פטירתו של נודע, מצוין בשבוע בו נקראת הפרשה המעלימה את שמו.

בסיומו של שבוע בו ליווה מבטנו את כניסתם לכלא של ראש ממשלה לשעבר ושל רב שפרנסי המדינה עלו לחלות פניו ולנשק את ידו מזכירים התורה ופרשניה שיעור חשוב על צניעות של מנהיגים ועל הסירוב להעניק להם חסינות.

שירת הנודד

למרות שעיקר עניינה של פרשת תצוה בהקדשת הכהנים ובבגדיהם, חוזרת הפרשה בפסוקיה האחרונים למבנה המשכן וכליו, בהצגת פרטיו של מזבח הקטורת שהוצג במשכן. גם בהקשרו של כלי זה מדגישה התורה את הטבעות והבדים המאפשרים לשאת אותו ממקום אל מקום בנדודי העם והמשכן. בעידן בו הולך ומתעצם הדיון סביב העלייה להר הבית, טוב להזכיר שמרכז הפולחן ועבודת הקודש הראשון של העם שלנו היה מתקן נודד שהורכב ופורק פעם אחר פעם, ושגם לאחר כניסתו של העם לארץ עברו מאות שנים עד שנבנה בית הקבע.

במסורת היהודית כונה בית הכנסת: "מקדש מעט", אבל בכניסה אליו נאמר דווקא הפסוק: "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל".

מתוך האמירה הזו, וברוח הדברים שנכתבו למעלה על אי חסינות מביקורת, אציין שמכל המאמרים הרבים שנכתבו על החלטת הממשלה בנושא הכותל, צדה את עיני ואת מחשבתי דווקא אמירתו של מאיר שלו, שמי שמקדש תפילה במקום מסוים ומתעקש אליו אינו יכול להיקרא באמת "רפורמי". אני לא מסכים איתו ודעתי על ההחלטה ידועה, שהרי הייתי בין השותפים להכנתה, אבל טוב שיש מי שמתריע בפנינו להמשך ולהיזהר מיהדות של מקדש ושל כתלים.

האזהרות הללו צריכות להיות נגדנו תמיד, גם כשאנו מתעקשים על מקום של קבע.

נשלמה פרים שפתינו

את התזכורת שביקש לתת לנו מאיר שלו, הענקנו לעצמנו פעמים רבות. פרשת "תצוה" מציגה לראשונה גם את עבודת הקורבנות בציווי על קורבן התמיד המוקרב בשעות הבוקר ובשעות המנחה של כל יום. לאחר החורבן קבעו חז"ל את תפילת השחרית ואת תפילת המנחה כתפילות החובה כנגד קורבנות התמיד.

אחת מהרפורמות שחוללו ראשוני היהדות המתקדמת בנוסח התפילה היתה השמטת הבקשה לחידוש הקורבנות. באותם ימים הם גם השמיטו את הבקשה לחזור לציון. לנוכח הדי השיח הדתי בישראל, טוב שהחזרנו את הבקשה לחזור לציון והבאנו את היהדות הרפורמית לישראל. עוד יותר טוב שאנחנו מתעקשים על יהדות ללא קורבנות וללא בית מקדש. הטיב לבטא זאת חברנו פרופ' חנוך יעקבזון מעורכי סידור התפילה הרפורמי הישראלי, במלים שנכנסו לתפילת השבת שלנו כתחליף לבקשה להחזרת עבודת המקדש למכונה:

קִרְבַת אֲלֹהִים חָפַצְנוּ – אִיכָה נִתְקָרֵב?

עֲשֹוֹת רְצוֹנוֹ בִּקַּשְׁנוּ – בַּמֶּה נִּתְרַצֶּה?

וְהוּא אֵל מִסְתַּתֵר, מוֹשָׁבוֹ בְּרוֹם עוֹלָם,

כָּל הַיְקוּם בְּיָדוֹ וּמַעֲשָיו עַל כָּל נֶעֶלָם.

אֶפֶס כִּי מִצְוָה צִוָּנוּ לִשְׁמוֹר בְּרִיתוֹ לְדוֹר דוֹרִים:

הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב, לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים.

אָחִיךָ כִּי יִמוּךְ עִמָּךְ – וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ.

הַגֵּר כִּי יָגוּר אִתָּךְ – וְאָהַבְתָּ אוֹתוֹ.

לַשָּׂכִיר אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ – בְּיוֹמוֹ תִּתֵּן שְׂכָרוֹ.

וּמַיִם שְׁתֵה מִבּוֹרֶךָ – וַהֲנַח לַקָּהָל אֶת שֶׁלּוֹ.

מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ עֲשֵׂה

וְשַׁלֵּם לְעֶלְיוֹן נְדָרֶיךָ.

שְׁנוֹת חַיִּים נָתַן לְךָ הָאֵל:

הֲבֵא קָרְבָּנְךָ מִשְׁעוֹתֶךָ.

***

הלב כואב על התרחבותו של מעגל השכול והכאב הישראלי גם השבוע הזה. הלוואי ויתקיימו בנו דברי הנביא: "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי…"; הלוואי שלא נחדל להאמין שאפשר גם אחרת.

שבת שלום.