שבוע קשה ועצוב עבר על החברה הישראלית. שבוע שנפתח בהיוודע דבר מותה של שירה בנקי ז"ל והמשיך בשני פיגועים בירושלים ובצומת שילה, שרק בנס נסתיימו ללא קורבנות בנפש; וברקע לאורך השבוע כולו תזכורת בלתי פסוקת לחוסר יכולתה של החברה הישראלית להוקיע, לקעקע ולעקור את השיח המתלהם והקיצוני.
יותר מהרבה שבתות אחרות במהלך השנה, דברי הנחמה שחותמים את הפטרת השבוע – השנייה בסדרת שבע הפטרות הנחמה המובילות מתשעה באב לראש השנה – נחוצים מתמיד: " כִּי נִחַם יְהוָה צִיּוֹן נִחַם כָּל חָרְבֹתֶיהָ וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן יְהוָה שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרה" (ישעיהו נא).
כתמיד אצל הנביאים – הדברים אינם קורים מאליהם. שני פסוקים שנכללים בהפטרה מספקים אולי סימני דרך. הראשון: "מִהֲרוּ בָּנָיִךְ, מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאו". השני: "שִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק…". את הפסוק הראשון מפרשים רש"י ונכדו המלבי"ם בדרך מעט שונה מהשימוש המקובל במטבע: "מהרסיך ומחרביך ממך יצאו". לשיטתם הנביא אומר לעם שאם בניה של ציון היו ממהרים לשוב בתשובה, כל מהרסיה ומחריביה ממזמן היו נמלטים ממנה. האירועים הקשים של סוף השבוע שעבר מחייבים פרשנות צופה פני עתיד, לפיה עלינו למהר על מנת להוציא את מהרסיה ומחריביה של החברה הישראלית מקרבנו.
על עבודה זרה אז והיום
בפרשת השבוע עקב ממשיך משה את נאום הפרידה מן העם, ערב מותו וערב הכניסה לארץ. לא בכדי מופיעים בפרשה (וגם בזו שתקרא בשבת הבאה – פרשת ראה) דברים ברורים ותקיפים נגד עבודת האלילים:
פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ; לֹא-תַחְמֹד כֶּסֶף וְזָהָב עֲלֵיהֶם… כִּי תוֹעֲבַת יי אֱלֹהֶיךָ הוּא" (דברים ז כה).
השבוע זכו הלכות "עבודה זרה" לעדנה בזכות דבריו ההסתה של בנצי גופשטיין, ראש להבה, בזכות שריפת כנסיות. את דבריו תלה בפסיקתו של הרמב"ם לפיה הנצרות היא בגדר עבודה זרה, וזאת בניגוד לאסלאם.
הרמב"ם, שכל ימיו חי בין מוסלמים, אכן פסק כך בחיבורו "משנה תורה" ובפירושו למשנה. אלא שמול פסיקתו ניצבים מרבית בעלי ההלכה שנקטו בגישה שונה ויצרו הבחנה ברורה בין עבודת האלילים בה מדברת התורה לבין דרכן של שתי הדתות המונותיאיסטיות הנוספות – אחיותיה של היהדות לדתות אברהם, הנזכר בפסוקיה האחרונים של ההפטרה על ידי הנביא ישעיה.
אחד מבעלי ההלכה האלה היה מנחם המאירי, בעל החיבור ההלכתי "בית הבחירה" ובן המאה הי"ג-י"ד. המאירי, שהיה מגדולי המגנים של הרמב"ם בפולמוסים שהתעוררו על כתביו, חי על התפר שבין אשכנז לספרד. בכתביו מופיעה ההגדרה של "אומות הגדורות בדרכי הדתות ומודות באלוהות". תחת ההגדרה הזו כלל את הנצרות והאסלאם. בדרך הזו צעדו רוב פוסקי ההלכה במאות האחרונות.
המהר"ל מפראג כתב בחיבורו "באר הגולה": "לא אמרו חז"ל דבר זה אלא על עובדי הכוכבים והמזלות שהיו בזמניהם שהיו עובדי כוכבים ומזלות ולא היו מאמינים ביציאת מצרים ובחידוש העולם. אבל אלו הגוים אשר אנחנו האומה הישראלית חוסים בצל שלהם ומפוזרים ביניהם הם מאמינים בחידוש העולם וביציאת מצרים ובעיקרי הדת וכל כוונתם לעושה שמים וארץ … לא די שאין איסור להצילן אלא אפילו אנחנו מחוייבים להתפלל בשלומן".
בנצי גופשטיין וחבריו מרימים יד נגד אזרחיה ותושביה הלא יהודים של מדינת ישראל, לא פחות מכך הם מרימים יד נגד המסורת היהודית המגוונת ורבת הפנים; מסורת שיש בה קולות לכאן ולכאן בכל סוגיה. גופשטיין הופך את התורה לקרדום של שנאה ומניף את הקרדום הזה, בין השאר, על המסורת היהודי עצמה. אם יש עבודה זרה בימינו – זו הפרשנות המעוות של בנצי גופשטיין וחבריו לתורה.
ואכלת ושבעת וברכת
פרשת עקב אינה עוסקת במצוות, ורובה ככולה – סכום קורותיו של העם במדבר, מזווית ראייתו של המנהיג הנפרד – משה. עם זאת, בעלי המדרש וההלכה מצאו בפרשה עוגן לאחת מן המצוות השגרתיות והיום-יומיות: "ברכת המזון" הנאמרת לאחר ארוחה שכללה אכילת לחם.
הפסוק בפרשה: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ" (דברים ח י) שמש כעוגן לקביעת החובה לברך אחרי הסעודה ברכה של הודיה והכרת הטוב. למרות שהברכה הכוללת מורכבת מארבע ברכות, בעוד שתפילת העמידה מורכבת מתשע עשרה ברכות, יש בין ברכת המזון לבין התפילה המרכזית קשרים רעיוניים, הלכתיים וטקסטואליים רבים.
אחד מקווי הדמיון הוא שלמרות שגם היחיד חייב לומר את התפילה והברכה הרי שאמירתן בציבור, בקהל, בשיתוף עם אחרים, נחשבת לאיכותית יותר וראויה יותר. כשם שהמסורת היהודית מדגישה את החוויה של המניין, של הקהילה של התפילה בציבור, היא גם מדגישה את חשיבותה של האכילה המשותפת, של הישיבה סביב השולחן, של החוויה המשפחתית. אולי בשל כך נקבעה הברכה לסיומה של הסעודה ולא לראשיתה.
כל הורה מכיר את הרגע בו הילד היה שמח לשבת על כסא מפלט ולהימלט מהשולחן. ברכת המזון היא מעין קריאה להשקיע בישיבה המשותפת ולמצות את החוויה עד תום. המסורת המדרשית מציעה שמשה חבר את הברכה הראשונה, יהושע בן נון את השניה, דוד ושלמה את השלישית, ואת הרביעית חברו החכמים אחרי מרד בר כוכבא והבאת הרוגי המרד לקבורה. כל דור הוסיף שכבה אחת, קומה נוספת, עוד נדבך של הכרת הטוב וחווית הביחד.
גם לדור שלנו מותר להוסיף מלים, שירים, מנהגים (ואפילו משחקים). גם לנו, למרות כל הקשיים, יש על מה להכיר טוב. בלי הכרת הטוב – לא תמיד זוכרים שיש בעבור מה להתאמץ ולהילחם.
הרחמן הוא…
בחלקה האחרון של ברכת המזון ישנה רשמה של בקשות הנפתחות במלים: "הרחמן הוא…". בנוסחי העדות השונים ישנם הבדלים קטנים בין הבקשות. בסידורי הציונות הדתית הוספה הבקשה ש"הרחמן יברך את מדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו".
בבתים רפורמים רבים מוסיפים אחרי הבקשה על מדינת ישראל ועל שלומם של חיילי צה"ל גם את הבקשה "הרחמן הוא ישכין שלום בין בניה של שרה ובניה של הגר". השבת הזו כדאי להוסיף את הבקשה: "הרחמן הוא יסיר מעלינו שנאה ואיבה, קנאות ובערות".
וברוח הזו עוד שתי תוספות בנות ימינו לתפילה הערב או לשולחן המשפחתי. הראשונה – פרי עטה של הרב נאווה חפץ. אינני יודע מי כתב או כתבה את השיר: קשת בענן. מבטיח לחפש.
תפילה למען ילדי העולם / הרב נאווה חפץ
אדון כל הברואים, מלך שהשלום שלו,
رب الخليقة ملك السلام
ברך את ילדינו ואת ילדי כל העולם
بارك اولادنا واولاد العالم اجمع
בבריאות הגוף, בריאות הנפש ובריאות הרוח.
بصحة الجسد والنفس والروح
אתה שבראת אותם בצלמך,
باري المخاليق على صورتك
ובאהבה רבה נפחת בם רוחך
وبالمحبة الجمة بعثت فيهم الروح
הצלח דרכם בעולמך אשר בראת.
وفق دربهم بعالمك الذي خلقت
הריק מחוסנך עליהם וחזק בריחי גופם ונפשם.
هب لهم من لدنك قوة واعضد اجسادهم وانفسهم
היה שומרם ומצילם מיד רשעה,
احرسهم ونجهم من كل شر
כי רב חסד ואמת אתה.
لانك الصدوق المنعم
שים שלום בארץ ושמחת עולם לכל יושביה.
اجعل السلام يعم البلاد وبهجة ابدية لكل البشر
אמן, כן יהי רצון.
فلتكن مشيئتك آمين
***
קשת בענן / מתוך אוגדן תפילות לשבת גאווה – כוונה לפני קריאת שמע
קשת בענן
בכל פעם שאני רואה
דגל קשת בענן
מתנוסס על עמוד תאורה
בירושלים עיר הקודש
אני יודע שאלוהים כרת ברית
עמנו.
אילו חיינו את חיינו בשחור ובלבן
מעולם לא היינו זוכים לראות
אותה הבטחה אלוהית.
כשאני רואה את כל הצבעים יחדיו
אני זוכר
שאלוהים נמצא שם
למענך ולמעני