Cirroferri_-_moisesfilhasjetro02מחשבות קצרות על פרשת מטות, במהלך חופשה משפחתית מעבר לים.

ברוב השנים נקראת פרשת "מטות" עם הבאה אחריה, פרשת "מסעי". השנה, בחסות העיבור והחודש הנוסף, נקראת הפרשה לבדה, על שני ענייניה: מלחמת ישראל במדיין ודרישתו של משה משבט ראובן, גד וחצי המנשה, לצאת חלוצים לפני בני ישראל במסע לכיבוש הארץ, באם רצונם להתנחל דווקא בעבר הירדן.

פרשת מלחמת ישראל במדיין אינה קלה לקריאה. ספק אם יש בפרשות התורה תיאור כה מפורט של מעשה המלחמה. מעבר להריגת כל זכר בוגר, משה זועם על הלוחמים שלקחו בשבי את כל הנשים, ודורש מהם לא להותיר בחיים כל אשה "שידעה איש למשכב זכר" וכל "זכר בטף". בניגוד למכות מצרים – לא אלוהים הוא השולח ידו, אלא צבאם של בני ישראל.

ניתן כמובן לבצע מהלכים מדרשיים ופרשניים שיקלו על הקריאה (ובעוד רגע אציע שנים), אך זוהי אחת מהפרשות המחייבת הכרעה בין גישה דווקאית לתורה לבין גישה היסטורית-מוסרית. הראשונה – רואה בתורה נקודת ייחוס בלעדית למוסר היהודי. השנייה – רואה בתורה נקודת מוצא בלבד ומכירה במסע ההתקדמות המוסרי שנדרש מהיחיד ומהציבור.

אחרי סערת תשובותיו של הרבצ"ר בפרשת מצוות "אשה יפת תואר" ובמציאות של רכישה מחודשת של העוצמה הצבאית, את פרשת מלחמת ישראל במדיין ראוי לקרוא בלחישה, כפי שקוראים את פרשות הקללות שבספר ויקרא ובספר דברים.

ובכל זאת שני מהלכים פרשניים…

בפתח הפרשה מצווה אלוהים את משה:

"נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמיך" (במדבר כז ב)

בהמשך מצווה משה את דבר המלחמה אל העם בזו הלשון:

"החלצו מאתכם אנשים לצבא ויהיו על מדין לתת נקמת יי' במדין" (שם, ג)

אלוהים מצווה את משה לנקום את נקמת העם. משה מציג את הנקמה כנקמתו של אלוהים. האם מתוך הרשות שנטל משה לעצמו להגדיר את הנקמה כנקמתו של אלוהים, הוא התיר לעצמו גם להורות על הרג הטף והנשים?!?

בניגוד לפרשת בנות צלפחד שנקראה בשבת שעברה, פרשת מקושש העצים בשבת ופרשת פסח שני – כאן משה לא מבקש את הכרעתו של אלוהים. הדרישה לטבוח בכל זכר בטף ובכל אישה שידעה משכב זכר מגיעה מפיו. פעם אחת נוספת לא נשמע קולו של האלוהים, ומשה הוא החליט על הצעדים: טבח שבט לוי בסוגדים לעגל הזהב.

ברגעי כעס וחרון אף, משה פוסק לבדו – על פי רוב לכיוון המעשה הקשה. האם עוצמת הנקמה קשורה באמירתו של אלוהים שלאחר מלחמה זו ייאסף אל עמיו? האם היא קשורה לעובדה שמשה הושפל ממעשה נשיא שבט שמעון והאישה המדיינית, ועלבונו מביא אותו לדרוש נקמה כה מרחיקת לכת?!?

כך או כך נראה שהנקמה במדיינים לא הייתה נקמת בני ישראל ולא נקמת יי, אלא נקמתו של משה, היורד עוד רגע מעל במת המנהיגות. את פרשת מלחמת הנקמה במדיין ראוי גם לקרוא כפרשה המציגה את אופייה של מלחמה הנעשית בשמו של אלוהים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *