במרכזה של פרשת השבוע – "בשלח" – ניצבות פרשת קריעת הים, שירת משה ובני ישראל ושירתה של מרים הנביאה. שתי השירות המופיעות בפרשה העניקו לשבת שלנו גם שם מיוחד – "שבת שירה". על פי סדר קריאת התורה המקובל, פרשת ב"שלח" ושירת הים תקראו תמיד בשבת שלפני ט"ו בשבט.
אלא שבצד ענייני חציית הים והשירה מופיעים בפרשה עניינים נוספים: תלונות העם על העדר המים והמזון, המלחמה הראשונה עם עמלק, עמוד הענן ועמוד האש וגם – מצוות השבת עצמה. בפעם הראשונה בתורה, עוד לפני מעמד הר סיני (עליו נקרא בשבוע הבא בפרשת יתרו) מצווה העם על השבתון ביום השביעי. ההקשר להופעתה הראשונה של מצוות השבת הוא פרשת המן – אותו מזון נסי שליווה את בני ישראל בנדודיהם במדבר. פרשת השבוע מספרת כיצד יצא העם מדי יום ללקוט את המן. ביום השישי לקטו רוב היוצאים מנה כפולה לטובת השבת, והמן אכן לא הבאיש. בדבריו לאלו אשר כן יצאו בשבת ללקוט וחזרו ריקם, אומר משה: "ראו כי יי נתן לכם השבת, על כן הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומיים; שבו איש תחתיו, אל יצא איש ממקומו ביום השביעי" (שמות טז כט).
הופעתה של מצוות השבת לראשונה בתורה בהקשרה של המנה הכפולה של המן זוכה לביטוי סמלי בהצבתן של שתי חלות על שולחן השבת – זכר ללחם המשנה שאספו בני ישראל מדי יום שישי; אולם לקשר הראשוני שבין השבת לבין האוכל שמוצב על השולחן מהלכים משמעותיים ועמוקים הרבה יותר במסורת שלנו. כאשר נדרשו חכמינו להגדיר המינימום שחייב הציבור להבטיח מקופתו לאדם המוחלש ולמשפחה שידה אינה משגת – הרף שנקבע הוא שתי סעודות ביום חול ושלוש סעודות בשבת. בתקופת המקרא והבית השני הסתפק רוב הציבור בשתי סעודות יומיות (בוקר ואחה"צ) ורק שכבה דקה ועשירה נהגה לסעוד מדי יום שלוש ארוחות. ייחודה של השבת היה בקיומן של שלוש סעודות בכל הבתים. דיני הערבות ההדדית שמופיעים במשנה ובתלמודים קובעים את חובתה של הקהילה לספק גם לנזקק ולנתמך מזון לשלוש סעודות בשבת ולא להחריג אותו מן הציבור ולהותיר אותו בתחושת החולין. רף הקיום המינימלי של המשפט העברי כולל גם את תחושת הכבוד והשייכות.
כתמיד, בשוליה של מערכת הבחירות הנוכחית, נידונה גם סוגיית אופייה של השבת במרחב הציבורי בישראל. רבות מהמפלגות מדברות על הצורך לשמור על הסטאטוס קוו בעניין השבת כביטוי מרכזי של זהותה היהודית של מדינת ישראל. פרשת "בשלח" מזכירה שמבחנה האמיתי של השבת הישראלית הוא יכולתה של כל משפחה בישראל להציב על השולחן את המזון שיעניק לבניה ובנותיה לא רק תחושת שובע אלא גם תחושת כבוד ושייכות.
שבת שלום, גלעד