אחמד אל חוסייני הוא אדם מבוגר, סב ליותר משלושים נכדים, שהותקף באלימות מזעזעת בידיי צעירים גזענים כשיצא כמידי יום, ב-5:00 לפנות בוקר, מביתו בעיר העתיקה לכיוון עבודתו בפתח תקווה.
פגשתי אותו היום בלב כבד, בביתו ברובע המוסלמי. שמעתי אותו מתאר כיצד מספר קבוצות של צעירים החליטו לבעוט בו באגרסיביות ואף לתעד את האלימות הקשה כלפיו בגאווה ובגאון.
אחמד פינה את עצמו לטיפול רפואי. אף שוטר או חייל לא ניגשו לעזור לו, למרות שהעמדה בשער שכם הייתה מאויישת. בבית החולים התברר כי שתיים מצלעותיו נשברו.
האדישות הזו. האלימות הזו. ערלות הלב הזו – אינם ביטויים של היהדות. הם ביטוי לחולי העמוק בחברה שלנו ולקשר העמוק בין ההתבהמות של הפוליטיקה הישראלית לבין מה שקורה ברחובות. הרוב המכריע של הישראלים סולד מההתנהגות הזו. אבל הרוב המכריע הוא גם רוב דומם, והישיבה הזו על הגדר מעניקה רוח גבית לחוליגנים.
על המשטרה למצות את הדין עם התוקפים – בהקדם. שער שכם הוא מהמקומות המצולמים ביותר במדינת ישראל. אם המשטרה תרצה להגיע לתקופים, היא תוכל. נעקוב אחרי הנושא ולא נרפה ממנו.
המאבק על נשמתן ודמותן של החברה והיהדות הישראלית הוא חלק ממערכת הבחירות. נעשה הכל כדי להדוף את הלאומנות והגזענות בחזרה לשוליים
