דבריי המלאים בועידת השלום:
לפני שנה עמדנו על הבמה הזו והצגנו עובדות, אמיתות וגם דרישות מהממשלה.
אחת העובדות שהצגנו היתה שבחסות המלחמה בעזה מכונת הסיפוח בשטחים דוהרת קדימה.
אחת האמיתות שהצגנו היתה שטבח ה-7 באוקטובר והמלחמה היו תוצאה ישירה של דוקטרינת ניהול הסכסוך הכוזבת.
מאז – מכונת הסיפוח רק העלתה הילוך, מלווה בגל עכור של טרור לאומני.
מאז – הממשלה לא רק חזרה אל קונספציית ניהול הסכסוך, אלא גם הרחיבה אותה לסבבים באיראן ובלבנון.
ואשר על כן, לנוכח ממשלה שהופכת לקיצונית מיום ליום ולנוכח שותפים שגוזרים על עצמם לשחק בתוך גבולות המגרש ששרטט הימין הלאומני, הפעם הזו עלינו להציג את הדרישות לעצמנו, ולהפוך אותן להתחייבויות לציבור ענק שמשווע לחזון ולתקווה.
אנו מתחייבים להקים כבר בימים הקרובים מטה מאבק פרלמנטרי-אזרחי רחב למאבק בסיפוח הדוהר, בנישול, בהרחבת ההתנחלויות ובאלימות הלאומנית ולעמוד לצד פעילי הנוכחות המגינה בשטחים.
אנו מתחייבים להרחיב את המפגשים עם מנהיגים ומנהיגות פלסטינים. אנו מתחייבים לשוב ולבקר בשבועות הקרובים ברמאללה.
אנו מתחייבים להציג בפני הבוחרים חזון מדיני של חתירה לשלום ושל הכרה בזכות ההגדה העצמית של שני העמים. אנו מתחייבים לשותפות פוליטית יהודית-ערבית.
אנו מתחייבים להביא אל שולחן המו"מ הקואליציוני את ביטול צעדי הסיפוח, את פינוי המאחזים, את חידוש הדיאלוג המדיני עם הרשות הפלסטינית, ואת ההפסקה המיידית של הצעדים שנועדו להביא לקריסתה.
ולבסוף – אנו מתחייבים להשמיע קול ברור, להניף את דגל השלום, ולעולם לא לאבד את התקווה.