להיות סוציאל דמוקרט זה לשאת שלושה דגלים: דמוקרטיה, צדק חברתי וחתירה לשלום

״חבר כנסת צריך לקבל החלטות כאילו הוא זקן, עני, וחולה ולא כאילו הוא צעיר, עשיר ובריא״

במשפט אחד של אילן גילאון ז"ל אפשר להבין מצפן ערכי ואידאולוגי מהו. אילן ומורשתו הפוליטית הם אחד המצפנים הערכיים החשובים שמנחים אותי.

הפגישה הראשונה שלי עם אילן גילאון היתה במערכת הבחירות של 1988. הצטרפתי אז לנוער מפ"ם ואילן ריכז את הדור הצעיר של המפלגה הוותיקה שחידשה באותה מערכת בחירות את ריצתה העצמאית. בלילה של יום הבחירות ישבנו בבית מפ"ם בתל אביב וצהלנו על 3 המנדטים שזכינו בהם. מסביב לאילן, שמוקם במקום 6 ברשימה, התגודדו עשרות בני נוער וצעירים ששרו לו: "זה עוד יקרה". מנבאים לו את כניסתו העתידית לכנסת.

אילן כבר לא איתנו, אבל אנחנו מחויבים לדרך שהוא ואחרים סללו. דרך סוציאל דמוקרטית.

אנחנו מחויבים להרחבת ההשקעה הממשלתית בשירותים הציבוריים ולשיקום המערכות של מדינת הרווחה הישראלית; למאבק אמיתי ביוקר המחיה, בין השאר באמצעות פירוק מונופולים; להורדת מחירי הדיור דרך שורת צעדים ובהם פיתוח נרחב של דיור להשכרה והסדרת שוק השכירות, חידוש הדיור הציבורי והוזלת מחירי הקרקע; אנחנו מחויבים לחיזוק כבוד האדם העובד וליצירת איזון טוב יותר בין שוק העבודה לחיי המשפחה; להרחבת גילאי החינוך הציבורי ולהקלת הנטל מעל המשפחות הצעירות. אנחנו מחויבים לצמצום פערים חברתיים, לקידום שוויון הזדמנויות, למאבק בעוני, ולשילוב כל הקהלים הישראלים בשוק העבודה והתעסוקה.

אנחנו המאמינים שעתידה של ישראל תלוי בחוסנה של החברה הישראלית, בכבודו של האדם העובד, ובחתירה לצדק חברתי ולשלום.

אנחנו גאים שסוף סוף יש לשמאל הציוני בית פוליטי אחד ומאוחד, שמחבר בין סדר היום הדמוקרטי לסדר היום החברתי. אנחנו גאים בכך שאנחנו זוכרים כל יום לקבל את ההחלטות כאילו אנחנו עניים או חולים, ולפעול לשינוי המציאות מתוך אמונה שאין מגבלות לכוחנו לתקן.

״כי עוד נפשי דרור שואפת

לא מכרתיה לעגל פז

כי עוד אאמין גם באדם

גם ברוח רוח עז״

(צילום: תומר נויברג, פלאש 90)