חברים וחברות יקרים,
"למי שאינו מאמין קשה לחיות השנה" – כך כתבה לאה גולדברג באחד משיריה האחרונים, במילים שמתאימות עד כאב גם לימים האלה.
ימיה האחרונים של שנת תשפ"ה רחוקים מלהיות קלים.
רבים מאתנו התייצבו אתמול לצדן של משפחות החטופים בירושלים ובתל אביב והצטרפו לזעקתן המטלטלת.
רבים מאתנו דואגים לילדים, נכדים, אחים וחברים שמשרתים ומשרתות בסדיר ובמילואים.
רבים מאתנו מלווים משפחות שכולות בכאבן הנורא.
רבים מאתנו אינם יכולים להיוותר אדישים ועצומי עיניים לסבל האנושי של ילדים וקשישים, נשים וגברים ברצועת עזה.
רבים מאתנו כואבים את המתרחש בארץ האהובה שלנו, בכל כך הרבה זירות ומרחבי חיים.
ולצד הכאב, מצויה גם דאגה גדולה ומוצדקת מפני העתיד. ולצד הדאגה – כעס על ממשלה חסרת גבולות ומעצורים, שמתעלה כל יום מעל לשיאים השליליים של עצמה; וזעם על נבחרי ציבור שמבקשים להפוך את המדינה היהודית והדמוקרטית שלנו למדינה קנאית וספרטנית – מדינה שערכי הנקמה והערצת הכוח הופכים לה למצפן.
לא כך קיווינו לקבל את פניה של השנה החדשה.
הברכה המסורתית "תכלה שנה וקללותיה" דומה ונכתבה ממש ל"כבודה" של השנה המסתיימת.
חשבון נפש ואמונה בעתיד
המסורת היהודית מלמדת אותנו שהכניסה אל השנה החדשה חייבת להיעשות מתוך פיכחון עיניים, מתוך חשבון נפש ומתוך בדק בית. לא זיקוקים בשמיים הם הסמל של השנה העברית החדשה, אלא האגרוף המכה על לוח הלב. את המציאות הקשה אסור לטאטא, ובעצם גם לא ניתן.
אבל דווקא משום כך, לצד הכאב, הדאגה והכעס, ולצד חשבון הנפש ובדק הבית, אנחנו חייבים להציב גם את האמונה.
את האמונה שלנו בכך שלמרות כל האתגרים יש בחברה הישראלית כוחות גלויים וגנוזים שיכולים למנוע את המשך ההידרדרות לתהום. את האמונה שלנו ביכולת המשותפת לבלום את הסכנות, ואט-אט להטות את הספינה הישראלית לכיוון הראוי. את האמונה שלנו שאם לא נתייאש מהמאמץ המתמשך ואם נדע ללמוד מטעויות העבר, נצליח לגבור על הרוחות הרעות שמנשבות כאן בעוצמה. את האמונה שלנו שהמאמץ הוא אכן קשה וארוך עד מאד, אבל לא סיזיפי. את האמונה שלנו בכוח של היחד שלנו לחולל שינוי.
האמונה הזו אינה אמונה תמימה. היא אינה מתעלמת מהקשיים, יש בה גם רגעים של ספקות, כראוי לאנשים ולציבור שמעדיפים סימני שאלה על פני סימני קריאה. אבל האמונה הזו היא אמונה ממשית ולא היולית. היא נשענית לא רק על תקוות ושאיפות לב אלא גם על מעשים גדולים וקטנים שנעשו כאן בשנים האחרונות על ידנו ועל ידי מאות אלפי שותפים ושותפות, באופן ובהיקף חסרי תקדים. האמונה הזו נשענית על השיעורים שלמדנו מאנשי העוטף וגבול הצפון שחוזרים אל הבתים והשדות; מהחטופים ששבו והצטרפו מיד למאבק להחזרת אלו שנותרו מאחור; מהילדים והנכדים שלנו שמוכיחים לנו את גדולת הדור הצעיר; משורה ארוכה של הישגים שהיו נחלתנו בקרב המתמשך על פניה ודמותה של החברה הישראלית.
השפה העברית המופלאה מזכירה לנו את הקשר העמוק בין אמונה, אמון ואימון. אין אמונה בלי אמון הדדי, ערבות ותמיכה. הם אלו שמאפשרים גם את הביקורת הבונה ואת הוויכוח, שמחזקים את הדרך המשותפת ומטייבים אותה.
אין גם אמונה שמחזיקה מעמד ללא אימון מתמיד. אימון של הנפש והרוח לראות גם את חצי הכוס המלאה של מאמצינו, לאתר את ענפי התקווה ולאחוז בהם, לאסוף מקורות השראה ואנשים שניתן ללמוד מעוז רוחם ונחישותם, לרתום עוד חברים ושותפים אל העשייה.
ראש השנה ויום הכיפורים הם חגי האמונה הגדולים של לוח השנה העברי ושל המסורת היהודית. לא בכדי עיצבה המסורת שלנו את האמונה שבראש השנה נברא האדם – תזכורת לחובה שלנו להכיר בבריאתו של כל אדם בצלם אלהים. תזכורת גם לכוחו של היחיד לברוא עולמות ולהחריבן.
״זה יכריע – המאזן ישתנה״
הרמב"ם, בחיבורו הגדול "משנה תורה" כתב בהתבסס על המסורת התלמודית: "לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב. וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב. חטא חטא אחד, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה. עשה מצוה אחת, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה" (הלכות תשובה, ג ד).
על יסוד הדברים האלה, כתב יצחק שדה, מייסד הפלמ"ח ואיש "אחדות העבודה", את המלים הבאות, שפורסמו בשנת 1945 בביטאון הנוער העובד והלומד – "במעלה":
"נוער, שמע! מישהו אי שם מחזיק את מאזני חיינו בידיו. וכפות המאזניים עולות ויורדות, עולות ויורדות.
על הכף האחת – שואת ישראל, תקומת ישראל, ומלחמת ישראל.
ועל הכף השנייה: תככי מסחר ופוליטיקה, והתככים, משקלם כבד מאוד.
נוער, זכור: בבוא השעה, השלך עצמך על כף המאזניים.
השלך עצמך בכוח ובאומץ!
זה יכריע, המאזן ישתנה!
נוער, שמע!"
80 שנים עברו מאז נכתבו אותן מילים, על יסוד מחשבה עברית ויהודית בת 2000 שנים, ואנחנו נקראים שוב להשליך את עצמנו על כף המאזניים של החברה הישראלית. אם נעשה זאת בכוח ובאומץ, המאזן ישתנה.
זאת חייבת להיות אמונתנו.
יסודותיה לא רעועים אלא אמיתיים וממשיים.
"שחקי שחקי על החלומות, זו אני החולם שח. שחקי כי באדם אאמין כי עודני מאמין בך".
שנזכה לשנה טובה בהרבה מזו המסתיימת.
שבזכות מאמצנו ישובו בנים לגבולם.
שבזכות אמונתנו ומעשינו נביא לתפנית ותיקון.
שניכתב ונכתוב עצמנו בספרי חיים, שלום, תקווה ונחמה.
שלכם,
ח"כ הרב גלעד קריב
יחד עם כל צוות הלשכה.
