חברים וחברות יקרים.
כולנו חווים ימים קשים ומאתגרים במלאת ארבעה שבועות למלחמה. ליבנו עם המשפחות השכולות של האזרחים שנהרגו והחיילים שנפלו בדרום לבנון. משימתנו בימים האלה מורכבת, אך אנו לא מרפים ממנה. מן הצד האחד להעניק תמיכה וגיבוי למפקדי וחיילי צה"ל ולחזק את תושבי הגליל החווים את המתקפה על העורף בעוצמה מוגברת ודרמטית. מן הצד השני – להמשיך בביקורת הנוקבת על הממשלה המסוכנת שמנווטת את ענייני המדינה כקברניט שיכור וחסר מעצורים.
מיומה הראשון של המערכה אנו עומדים על הצורך של מדינת ישראל להסיר את האיום של חיזבאללה על תושבי הצפון ולפגוע אנושות בתשתית פרויקט הגרעין של איראן וביכולותיה הבליסטיות. עם זאת אנו עומדים על כך שהממשלה מנהלת את המערכה הזו ללא אסטרטגיה ברורה, ללא הגדרה נבונה ואחראית של מטרות בנות השגה, ובעיקר – ללא כל יכולת לנקז את המהלכים הצבאים אל עבר תהליכים מדיניים ובינ"ל משמעותיים. הדברים מקבלים משנה תוקף לנוכח ההתנהלות הבלתי מוסרית ובלתי אחראית של הממשלה בכל הנוגע למתרחש ביהודה ושומרון בהקשר של אלימות המתנחלים הקיצונים והמשך טירוף הקמת החוות והמאחזים הבלתי חוקיים.
חוק בתי הדין הרבניים – כפיה בתחפושת ליברלית
את העדכון השבועי שלי אני מבקש להקדיש השבוע דווקא לא לעניין המערכה, אלא לחקיקה המסוכנת שאושרה השבוע בכנסת בעניין הרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים לדון כבוררים בסכסוכים אזרחיים. מדוע לעסוק בנושא הזה בין אזעקה לאזעקה? דווקא משום שהממשלה והקואליציה בחרו להביא את החקיקה הזו השבוע למליאה תוך רמיסת הנוהג הפרלמנטרי הוותיק שבזמן מלחמה לא עוסקים בנושאים שנויים במחלוקת. בנוסף, החוק שאושר הוא חלק ממערכת ההסכמים הפוליטיים המושחתיים שמאפשרת לקואליציה להתנהל גם במערכה הנוכחית באופן חסר אחריות ובדרך שמעניקה לשיקולים הפוליטיים והמגזריים קדימות על פני כל סוגיה לאומית.
כדי להציג את החוק ואת סכנותיו יש לחזור אחורה 20 שנים. בשנת 2006 בג"ץ מורה לבתי הדין הרבניים להפסיק לעסוק בסכסוכים אזרחיים על דרך הבוררות מכיוון שהסמכות הזו לא ניתנה להם בחוק. מאז במשך 20 שנים מנסות המפלגות החרדיות לחוקק את החוק הזה, וכל הממשלות – לרבות ממשלות הימין בהובלת נתניהו – בלמו את הנסיון הזה.
מדוע הפעם הן הצליחו? מכיוון שהממשלה הנוכחית אבדה לחלוטין את חוש האחריות ואת מידת המתינות. הימין הליברלי בליכוד קרס לחלוטין, בסוגיה הנוכחית נוצרה ברית קנאים של המפלגות החרדיות ושל חברי הכנסת והשרים החרד"לים (בהובלת סמוטריץ' ורוטמן) ומכיוון שנתניהו הגיע למצב בו הוא מוכן למכור הכל על מנת לחלץ עוד מספר חודשי שלטון שיעצימו את סיכוייו לחנינה ויעניקו לו עוד הזדמנויות לשנות את תמונת הסקרים.
מדוע החוק כל כך גרוע?
נתחיל בעובדה הכללית ששילוב של מסלולי בוררות בתוך מערכת המשפט הרשמית היא מהלך חריג ביותר שאין לו אח ורע. כל הרעיון במסלול הבוררות הוא היציאה מכותלי בית המשפט וניהול הידיינות שמוסדרת אמנם בכללים על פי חוק, אבל אין בה את המפגש עם המסגרת הפורמאלית של בית המשפט. כבר כיום פועלים בישראל בתי דין רבניים לממונות שפועלים על פי חוק הבוררות. עשרות מועצות דתיות ברחבי הארץ מספקות את השירות הזה, תוך סבסוד ציבורי שלו. מה שרצו יוזמי החוק הוא לא לאפשר לאנשים דתיים בוררות על פי דין תורה – כי האופציה הזו קיימת ונגישה כבר היום. כוונתם היתה להתחיל ולפתח מערכת משפט מקבילה למערכת בתי המשפט, תוך המשך ההסתה והדה לגיטמציה של המערכת הזו. כל מי שעקב אחרי ההצהרות של סמוטריץ', רוטמן ופינדרוס שמע את הדברים באופן מפורש.
שנית, יוזמי החוק התעקשו באופן חד משמעי על המנגנון שבו בית הדין יוציא זימון יזום להגעה לבוררות. בניגוד לבוררות רגילה בה שני הצדדים מסכים על הליכה לבוררות ופונים לבורר, החוק מאפשר לצד אחד לפנות לבית הדין, ובית הדין יזמין את הצד השני לבוררות. צד זה אמנם יכול לסרב להתייצב ואפילו לא להגיב לפניה, אך ברור לכל בר דעת שקבלת זימון מגורם שיפוטי במדינת ישראל מטשטשת את מרחב ההסכמה החופשית. יתירה מכך, כל בר דעת יודע שהוצאת הזימון לבוררות על ידי בית הדין הרבני מעמידה אנשים חרדים, דתיים ומסורתיים בבעיה ובאתגר דתי של סירוב לזימון לדין תורה. ההסדר הנוכחי יוביל בהכרח למצבים של ביוש ואפילו החרמה של מתדיינים (בדגש על ציבור מוחלש) המסרבים להתייצבות. לעניין זה לא ניתן כל מענה בחקיקה.
עניין שלישי שראוי להתייחס אליו (וישנן עוד נקודות רבות שלא נדרש אליהן מחמת הצורך לקצר) הוא העובדה שהמדינה עתידה לייצר תמרוץ כלכלי לפניה לבוררות על פי דין תורה. התמרוץ נובע מהעובדה שניגוד לבוררות אזרחית רגילה שמתקיימת בשדה הפרטי לחלוטין, כאן יהיה מדובר על שירות ציבורי מסובסד לחלוטין. כל הסימנים מלמדים כי בשעה שבוררות פרטית תמשיך לעלות ממון רב למתדיינים, בבתי הדין הרבניים יהיה מדובר על תשלום אגרה בלבד.
לפני שנדרש לשאלה החשובה: "מה עושים הלאה", עוד שתי הערות חשובות.
לאורך כל המאבק בחוק, העזו יוזמיו לתקוף את המתנגדים לו בטענה הצבועה שהחוק משקף את הערכים הליברלים של חופש בחירה ומתן מרחב פעולה מקסימלי לפרט ולרצונותיו. הטקיטה הזו של הצגת טיעונים ליברלים למהלכים אנטי ליברלים מובהקים מוכר לנו היטב מכל שנותיה של המהפכה המשטרית.
בהקשר הזה יש לומר בצורה ברורה – מי שתומך בכפייה דתית, במונופול של הממסד הרבני בתחומי נישואין וגירושין, ובאפליה המובנת של נשים בערכאה השיפוטית הזו, אינו יכול לנופף בדגל חופש הבחירה, והציבור הליברלי בישראל בוודאי לא צריך להתרגש מהמהלך המניפולטיבי הזה. כל עוד בתי הדין הרבניים כופים עצמם על כלל הציבור הישראלי וכל עוד נשים מופלות לרעה בהגדרה, אין כל מקום להתייחס ברצינות לטענה של מימוש חופש הבחירה של אלו הרוצים להידיין בבתי הדין הללו על דרך הבוררות. מי שלא מכבד את חופש הבחירה של הזולת – בל יטיף על הזכות לבחור.
הערה נוספת – חשוב מאד שנכיר בעובדה שהמאבק שלנו בחוק הזה בוועדת החוקה (מאבק אותו הובילה סיעת הדמוקרטים) יחד עם המאמצים האדירים של ארגוני הנשים והחברה האזרחית הדמוקרטית הביאה להכנסת סייגים חשובים לחוק. החוק לא חל על בוררות בסכסוכים בין בני זוג (לרבות אחרי הגירושין) ולא בסכסוכים בהם אחד הצדדים הוא רשות שלטונית כל שהיא. בנוסף ישנן הגבלות על היכולת לנהל בוררות בענייני סכסוכי עבודה ויחסי עובד- מעסיק במסלול הזה. אלה הישגים חשובים שמעידים על חשיבות המאבק האופוזיציוני. עם זאת להערכתנו, בהמשך הדרך, יוזמי החוק ינסו כל הזמן לצמצם את הסייגים האלה, ועל כן יש הכרח בהמשך המאבק לביטול החוק.
מה עושים בהמשך?
בטווח הקצר אנו נערכים יחד עם ארגונים בחברה האזרחית לעתירה לבג"ץ נגד סעיפים מרכזיים ומשמעותיים בחוק, בתקווה שגם אם ההסדר כולו לא יפסל, חלקים ממנו ידרשו לעבור שינוי. במקביל אנו נשתמש בכל הכלים הפרלמנטרים על מנת לעקוב אחרי ההתקדמות ביישום החוק, במטרה להקשות על כל פעולה לא לגיטימית.
בטווח הארוך יותר ישנה חשיבות רבה שכל סיעות האופוזיציה (למעט רע"מ) התחייבו לפעול לביטול החוק אחרי הבחירות, לרבות מפלגות וגורמים פוליטיים שבעבר לא נקטו עמדה. הדמוקרטים וודאי שיציבו עניין זה כדרישה מרכזית בתחום הדת והמדינה במשא והמתן הקואליציוני העתידי.
בצד ה-"סור מרע" מפלגת הדמוקרטים תציג באופן ברור גם את החזון של "עשה טוב" בנושא קידום חופש הדת והמצפון והפרדת הממסד הדתי ממסדרונות השלטון. אסור לנו להסתפק בביטול החוק ועלינו להציג סדר יום ברור בנושא של חופש הבחירה בנישואין וגירושין ולעמוד על התקדמות משמעותית בנושא הזה בקואליציה הבאה – אם נהיה חלק ממנה. המרכיבים המרכזיים של הרפורמה הנדרשת הם הנהגת נישואין וגירושין אזרחיים, ביטול מרוץ הסמכויות בין בתי הדין הרבניים ובתי המשפט לענייני משפחה בנושאי רכוש, העברה חד משמעית של כל ענייני הילדים – משמורת ומזונות – לידי בתי המשפט לענייני משפחה, וטיפול עומק בבעיית מסורבות הגט והנשים העגונות.
בסיום הדברים אני מבקש להודות לכל חברות וחברי המפלגה שסייעו במאבק בחוק הרע והמסוכן הזה. לא נרפה מהנושא ונהיה נושאי הדגל המרכזיים של חופש הדת, החופש מדת וחופש המצפון בבחירות הקרובות.
בשם כל חברי הצוות נאחל לכם ולכל היקרים והיקרות לכם שבת של שלום, מתוך תקווה שנזכה לבשורות של שלום. השבוע הזה מלאו 47 שנים לחתימת הסכם השלום בין ישראל לבין מצרים. בין אזעקה לאזעקה, אנו מתעקשים שלא לאבד את האמונה והתקווה שגם אם יתמהמה – בוא יבוא.
שבת שלום
ח"כ הרב גלעד קריב