האירוע בכפר טמון בו שני הורים ושני ילדיהם נהרגו מאש של כוח צה״ל הוא אירוע נורא ומטלטל. אלה שמותיהם: עלי חאלד סאיל, בן 37; ועד עותמאן עקל, בת 35; עותמאן, בן השבע ומוחמד בן החמש.
העובדה ששר הביטחון, ראש הממשלה והרמטכ"ל לא הביעו צער בקולם ובאופן ישיר היא חרפה.
שלומם וביטחונם של חיילי צה"ל הוא קריטי ואסור להשליך לרגע הצידה את טענת הכוח שחשו סכנה גדולה. אבל העובדה הזו לא מייתרת את הדיון באופן התגובה, בהיקף הפעלת האש, ובמה שקרה מיד לאחר מכן מול הילדים שנותרו בחיים.
לצערנו, ההתנהלות של צה"ל בשטחים בחודשים האחרונים גורמת לחוסר אמון בהליכי הבדיקה, החקירה, הסקת המסקנות והטמעת הלקחים.
מספר התושבים הפלסטינים שנהרגו בשטחים מאז ה-7 באוקטובר, מבלי שהיו מעורבים בפעילות טרור כל שהיא, אמור היה להדיר שינה מצד כל בעל מצפון ומצדם של מקבלי ההחלטות ובעלי הסמכות. לא כך הם פני הדברים.
בכל מה שנוגע לחיי תושבים פלסטינים, הצבא הפך אדיש לחלוטין.
אין לי צפיות מאלוף פיקוד מרכז.
אין לי צפיות משר הביטחון.
יש לי בהחלט צפיה מהרמטכ"ל להבין שהמצב הנוכחי לא יכול להימשך ושהוא נדרש להתייחס למציאות הנוראה הזו במלוא הרצינות והמשקל.
ביטחון מדינת ישראל, ערכיו ודמותו של צה"ל ועתידה של החברה הישראלים תלויים בנושא הזה, לא פחות מהנושאים הקריטים האחרים שתופסים את הכותרות.
רב אלוף אייל זמיר, זה הזמן למעשים פיקודיים.