חברים וחברות יקרים,
אני מקווה ששלומכם טוב לאחר שבועות ממושכים של חיים בין אזעקה לאזעקה.
בשעה שרבים מאתנו שבים בזהירות לסוג של שגרה, תוך צפיה דרוכה להתפתחויות ולהתרחשויות בימים הקרובים, תושבי הצפון נתונים עדין תחת אש בלתי פוסקת מלבנון, וליבנו עמם. מחשבותינו עם המשפחות השכולות של האזרחים שנהרגו במטחי הטילים האחרונים ושל חיילי צה"ל שנפלו בקרבות בלבנון.
ימים אחדים אחרי פרוץ המערכה מול איראן שלחתי לחברי וחברות המפלגה עדכן שעסק בתפקידה של האופוזיציה לנוכח המלחמה. בראש רשימת הצעדים והעמדות שפרטתי ניצבו הנקודות הבאות:
- עמידה על הצורך במערכה מהירה ומכריעה ושלילה תקיפה של האפשרות להיגררות למלחמת התשה ארוכה שאין ממנה תוכנית יציאה. כבר בתחילת הלחימה הצטברו סימנים מדאיגים של הצבת מטרות מרחיקות לכת שפוטנציאל השגתן אינו ברור דיו.
- שמירה קפדנית על התיאום והתקשורת עם מדינות ערב המתונות ובראשן מצרים, ירדן, סעודיה והאמירויות, והימנעות מצעדים או אמירות העלולים לערער את היחסים עמן, בזירה הפלסטינית ובזירה האזורית כאחד.
- דרישה תקיפה לעצירת ההצהרות המתרברבות וחסרות האחריות מצד שרים שונים ואת האמירות הקיצוניות מצד גורמי קיצון בממשלה ובקואליציה.
לאחר חודש וחצי של לחימה, דומה כי האזהרות שלנו שיקפו נכונה את הדאגה מפני ההתנהלות הנפסדת, המסוכנת וחסרת האחריות של נתניהו ושותפיו. גם עתה – במהלך הפסקת האש השברירית מול איראן – אנו נדרשים לעמוד על המשמר, תוך אמירה ברורה שאין לנתניהו כל לגיטימציה ציבורית לניהול מערכה צבאית רחבה וכי הממשלה הנוכחית פוגעת במרכיבים מרכזיים בביטחון הלאומי של מדינת ישראל.
על ממשלת ישראל מוטלת החובה לפעול באופן משמעותי – לרבות באמצעים צבאיים – כנגד מהלכים איראנים קונקרטיים להאצה ולהשלמה של פרויקט הגרעין או לביצוע קפיצת מדרגה בתשתיות הטילים הבליסטיים. מעבר לכך, אין לממשלה הנוכחית מנדט מוסרי וציבורי להמשך מערכה בעלת יעדים עמומים ויעדים שאינם ברי השגה, במיוחד כאשר ברור שאל שיקולי הביטחון הלאומי מסתננים שיקולים פוליטיים מושחתים וציניים.
בצד האמירה הכללית, אבקש להקדיש את העדכן הנוכחי על מנת להטיל זרקור על אחת מההתפתחויות החמורות בזירה הבינ"ל שצריכה להדאיג את כולנו ולדרבן אותנו לפעולה – הקריסה במעמדה של ישראל בקרב הציבור האמריקאי הכללי, ובמיוחד בקרב האמריקאים בני 50 ומטה.
תמונת המצב והנתונים
לפני יומיים פרסם מכון המחקר והסקרים PEW סקר שנערך בימיו האחרונים של חודש מרץ. על פי נתוני הסקר, שנערך במדגם מייצג של 3500 אמריקאים בוגרים, 60% מהאמריקאים בעלי זכות הצבעה אוחזים בעמדה לא אוהדת כלפי ישראל (very/somewhat unfavorable view) . מדובר בעליה של 7% מנתוני שנת 25'. בקרב אמריקאים בני פחות מ-50 עומד שיעור האוחזים בדעה שלילית על ישראל על 70%!
לשם השוואה, בשנת 2022 55% מהאמריקאים אחזו בעמדה חיובית ביחס לישראל בעוד 42% בלבד אחזו בעמדה שלילית.
על פי נתוני הסקר ל-59% מהאמריקאים הבוגרים אין אמון או ישנו אמון מועט בלבד בנתניהו בכל הנוגע לסוגיות בינ"ל. גם כאן מדובר בעליה של 7% למול נתוני 2025.
באופן לא מפתיע הסקר מצביע על פער ניכר בין מצביעי שתי המפלגות. בעוד של-80% ממצביעי המפלגה הדמוקרטית ישנה עמדה לא אוהדת כלפי ישראל, הנתון המקביל בקרב מצביעי המפלגה הרפובליקנית עומד על 41% בלבד.
עם זאת נתון שחייב לעמוד לנגד עיננו הוא שבקרב מצביעים רפובליקאים מתחת לגיל 50, שיעור בעלי העמדה הלא אוהדת מזנק ל-57% (!) למול 24% בעלי עמדה שלילית בקרב מצביעים רפובליקנים מעל לגיל 50. נתון זה מצמצם דרמטית את הפער בין המצביעים הצעירים של שתי המפלגות.
הגורמים לקריסה
נתוני הסקר שנסקרו לעיל, ונתוני מחקרים וסקרים רבים נוספים, מלמדים על קריסה של ממש במעמדה של ישראל בקרב ציבור המצביעים של בעלת בריתה הקרובה והשותפה האסטרטגית של מדינת ישראל. בשעה שנתניהו ושותפיו חוגגים מעל כל במה את שיתוף הפעולה חסר התקדים בין שני הצבאות (עובדה שאין להכחישה) מתחוללת במעמקי החברה האמריקאית דרמה של ממש ביחס למעמדה של מדינת ישראל, שמעמידה בסכנה את עתיד היחסים ושיתוף הפעולה האסטרטגי בין שתי המדינות. נתניהו – כדרכו – אינו רואה מעבר לסוליית הנעל שלו ומעבר לדוכן העדות במשפטו, אך אנחנו נדרשים להציג ראיה מפוכחת ואסטרטגית וגם צעדי פעולה.
מטבע הדברים, שינוי העומק ביחסה של החברה הישראלית כלפי מדינת ישראל קשור עמוקות גם בתהליכים העוברים על החברה האמריקאית ובתמורות פוליטיות שאין למדינת ישראל השפעה דרמטית עליהם. עם זאת, ראוי להצביע על מספר גורמים שמצויים בהחלט תחת שליטה ישראלית שמאיצים את קריסת המעמד ואת שינוי העמדות של חלקים גדולים בציבור האמריקאי.
הנה חלק מהסיבות:
- אופן ניהולה של המערכה בעזה וההתעקשות על המשך הלחימה תוך התעלמות מהיבטים הומניטריים ומדעת הקהל העולמית ביחס להיבטים אלו.
- אופן ההתנהלות של ישראל בשטחים, צעדי הסיפוח דה פקטו, העליה באלימות המתנחלים והטרור היהודי והעדר כל חזון ואופק מדיני לממשלה הנוכחית.
- התערבותו הגסה של נתניהו בפוליטיקה האמריקאית מאז ימי ממשל אובמה, שחיקה מוחלטת של המדיניות הדו-מפלגתית וקריסת התקשורת וקשרי העבודה עם הזרם המרכזי במפלגה הדמוקרטית.
- התעלמות מתמשכת של נתניהו ושותפיו ממגמות אנטי ישראליות ואנטישמיות בימין האמריקאי והתמקדות בלעדית במגמות האלה בקרב השמאל האמריקאי.
- מערכת היחסים המושחתת עם השלטון הקטארי, שמנעה כל פעולה נגד הקמפיין האנטי-ישראלי המתוחכם שהובל (ועדין מובל) על ידי קטאר במוקדי השפעה ודעת קהל בארה"ב.
- קריסה מוחלטת של מערכת ההסברה הישראלית ושיעבוד מלא שלה לגחמות פוליטיות ואישיות של נתניהו וסביבתו, שחיקה והקרסה מכוונת של המערך הדיפלומטי, והתנהלות לא מקצועית של כל זרועות הממשלה הפועלות בתחום האסטרטגי הזה.
- הניכור ההולך וגובר של מדינת ישראל מהקהילות היהודיות הליברליות בארה"ב וברחבי העולם וחזרה לרטוריקה מרחיקה ומדירה כלפי הזרמים והתנועות הלא אורתודוכסיות.
מובן כי חשיבותן האסטרטגית ומשקלן של הסיבות השונות נבדלים זה מזה ואין כוונתי להציע כי חומרתן והסכנות שטמונות בהן ניצבות על אותה המדרגה. עם זאת, יש בהחלט מקום להכיר בעובדה כי מדובר בכישלון ובמחדל רב פנים וכולל, שמעיד עדות נוספת, על חוסר האחריות, חוסר שיקול הדעת וחוסר הראיה האסטרטגית של נתניהו ושותפיו.
מה התפקיד שלנו מול המגמה המדאיגה?
על פניו התשובה שלנו למגמה המדאיגה היא ברורה וחדה – יש להחליף את נתניהו ולהקים תחת ממשלתו, ממשלה אחראית, מתונה, שקולה ומקצועית. השינוי החד במדדי התמיכה בדעת הקהל האמריקאית בארבע השנים האחרונות מלמד כי שינוי כיוון אסטרטגי בירושלים יכול להציל את המצב.
עם זאת, אסור לנו להסתפק באמירה הכללית הזו, שכולנו מחוייבים אליה, ועלינו להצביע על עוד מספר כיווני פעולה.
כיוון הפעולה הראשון שנדרש מאתנו הוא תיווך הקריסה במעמדה של ישראל בקרב הציבור האמריקאי לקהלים הישראליים. נתניהו מסתיר את האמת הכואבת בענין זה על ידי המסך של שיתוף הפעולה חסר התקדים בין צה"ל לצבא האמריקאי במערכה הנוכחית. תפקידנו להציג לציבור הישראלי מעל כל במה ובכל אולפן את תמונת המצב מאחורי המסך ואת ההשלכות האסטרטגיות שלה.
כיוון הפעולה השני הוא חיזוק המחוייבות שלנו להציג חזון ואופק מדיניים ולהשמיע קול ברור של מחויבות להתנעה מחודשת של מהלך מדיני מול הפלסטינים במסגרת מהלך אזורי. ניתוח עומק של הקריסה בדעת הקהל האמריקאית והעולמית מלמד כי זו היא הנקודה הקריטית. על הממשלה הבאה להראות לעולם כי פניה של מדינת ישראל להסדרים מדיניים. ללא עוצמה פוליטית למפלגת הדמוקרטים וללא אמירה ברורה בענין מצדנו, ממשלת השינוי השניה – בתקווה שתקום – לא תביא את הבשורה המקווה.
כיוון הפעולה השלישי הוא מאמץ מרוכז של הנהגת הדמוקרטים לחזק את הקשרים האישיים והארגוניים עם המפלגה הדמוקרטית בארה"ב, בדגש על הזרם המרכזי של המפלגה, ולהעצים את החשיפה של עמדות המפלגה בתקשורת האמריקאית והבינ"ל. בעניין זה חשוב לציין לטובה את המאמצים שנעשים כיום על ידי חברנו יאיר גולן והמטה הבינ"ל של המפלגה, אך עלינו להעצים את הפעולה הזו ולתת לה פומבי מעבר לים ובישראל כאחד.
ולבסוף, על מפלגת הדמוקרטים לחזק באופן דרמטי את שיתוף הפעולה ואת קשרי העבודה עם הקהילות היהודיות הליברליות ברחבי העולם ועם הארגונים והמוסדות היהודים שמחוייבים לערכי היסוד של הציונות כפי שהם באים לידי ביטוי במגילת העצמאות. יחידים וקהילות רבים ברחבי העולם היהודי, בדגש על יהדות ארה"ב, מחפשים היום קריאת כיוון ערכית וציבורית מהפוליטיקה הישראלית ומהחברה האזרחית בישראל, ולמפלגת הדמוקרטים ולמוסדות, הארגונים והתנועות שקשורים בה יש יכולת להעניק לכך מענה חשוב ומכפיל כוח.
יחד עם שותפים רבים במפלגה ובמעגל האזרחי שמקיף אותה, בכוונתי להמשיך ולפעול בכיוונים האלה בחודשים הקרובים. לאורך שלוש השנים האחרונות הדגשנו את העובדה שהמאבק על דמותה של מדינת ישראל הוא מאבק דמוקרטי וליברלי, אך לא פחות מכך גם מאבק על דמותן של היהדות הישראלית והציונות ועל דמותו ודרכו של העם היהודי במאה ה-21.
האתגר הגדול ביחס למעמדה הבינ"ל של מדינת ישראל, בדגש על המצב בארה"ב, מחבר את הזירות השונות של המאבק שלנו ומחדד את תפקיד ה"דמוקרטים" במניפת הכוחות הפוליטיים בגוש השינוי והתקווה.
גם בנושא הזה לא ניתן לנתניהו ולשותפיו לסמא את עינינו ולרפות את ידינו.
כתמיד, אשמח למחשבותיכם ולהצעותיכם בנושא שהצגתי בפניכם.
שלכם,
גלעד קריב