"יש כמה וכמה מועמדים ומועמדות שאני מעריכה, מאוד, במפלגת העבודה ומקוה שיתברגו כמה שיותר גבוה ברשימה לכנסת. ויחד עם זאת, בגלל התפקיד שלקחתי על עצמי בבחירות האלה החלטתי שלא אתמוך פומבית (כלומר פייסבוקית:)) באף אחד או אחת. להחלטה הזו יש סייג אחד, ולסייג הזה קוראים גלעד קריב. הסיבה כפולה: האחת, אישית והשניה, מה שאני רואה כטובת המפלגה.
הבחירות הקודמות היו במידה רבה בחירות על כלכלה ועל חברה אזרחית. 19 מנדטים שלמים, שחלק ניכר מהם יכלו בקלות למצוא את דרכם למפלגת העבודה, שייטו למפלגה אחרת שחרתה על דגלה רפורמה ביחסי דת ומדינה. התחום הזה מעסיק לא רק את הדור הצעיר יותר אלא את הציבור שלנו בכללותו. ולמרות זאת, אני לא בטוחה שהלקח הזה מהבחירות הקודמות הופנם דיו. אומנם היו בקדנציה האחרונה ניסיונות, בעיקר של שלי יחמוביץ, מרב מיכאלי וסתיו שפיר לעסוק בנושאים אזרחיים, אבל אין ולא היה במפלגת העבודה חבר כנסת עם אג'נדה אזרחית ברורה שלקח את התחום הכל-כך חשוב הזה, שאנחנו כבר יודעים לומר שיש לא מעט אנשים שהולכים לקלפי עליו בלבד – ואמר, בפשטות: זה הנושא המרכזי שאני עוסק בו ואותו אני מקדם. התחום הזה, הדגל הזה, הוא חיוני למפלגה. זה נכון ערכית וזה נכון אלקטורלית. וגלעד קריב עושה את הדבר הזה בדיוק.
אני מכירה את גלעד שנים והוא חבר ואדם שאני ממליצה עליו בשמחה רבה ובלב שלם. איש ישר, חרוץ, ערכי ומוכשר שהמניעים שבבסיס פעילותו הציבורית והפוליטית הם הכי נקיים שאפשר. אדם מהזן שכולנו הינו רוצים לראות יותר ממנו בזירה הפוליטית.
הבוחר הישראלי הממוצע מוטרד משלושה תחומים שהם אלו שמרכיבים את עולמו: בטחון, כלכלה ויחסי דת ומדינה. כשאתם הולכים לקלפי ומחפשים את "הבטחוניסט", אל תזניחו את הדגל הנוסף. מפלגה שרוצה לחזור לשלטון צריכה להניף את שלושתם. גלעד קריב יהיה חבר כנסת נהדר, אין לי שום ספק בזה אבל מעבר לכל דבר אחר, צריך להצביע לו כי זה הדבר הנכון עבור מפלגת העבודה. בהצלחה, חבר".