אתמול – יום ראשון – הובלנו את כנס "דת ומדינה" של מפלגת הדמוקרטים, בהשתתפות של למעלה מ-500 חברות וחברים מכל רחבי הארץ. הכנס אורגן יחד עם מטה דת ומדינה של הדמוקרטים בהובלת יאיר רובינשטיין, עם יו"ר המפלגה יאיר גולן, חברות הסיעה בכנסת, נציגות ונציגים של המפלגה ברשויות המקומיות, נציגי ארגונים מובילים בחברה האזרחית ואנשי אקדמיה.
בפתח הכנס התקיימו 8 שולחנות עגולים בסוגיות המרכזיות הנוגעות ליחסי דת ומדינה. מטרת השולחנות היתה ללבן את הסוגיות ולהציע דגשים למצע המפלגה, לקמפיין ולמשא ומתן הקואליציוני לאחר הבחירות. במושב המרכזי נשאו דברים יו"ר המפלגה וחברות הסיעה, וכן התקיימו שני פאנלים: הקשר בין יחסי הדת והמדינה לסוגיות הבוערות על סדר יומה של מדינת ישראל, והבשורה של מפלגת הדמוקרטים לקהלים הישראלים השונים בתחום יחסי הדת והמדינה.
המסר שלי בכנס היה אחד:
"פעמים רבות מדי הצטרפנו לממשלות שהצהירו כי לא יעשו דבר בתחומי הדת והמדינה. אבל בדיוק כפי ששמירת הסטטוס קוו בנושאים המדיניים אינו בר קיימא, כך גם בנושאי דת ומדינה. לכן, בכל ממשלה עתידית נדרוש התקדמות מעשית להבטחת חופש דת ומצפון לכל אזרחי ישראל, ותפקידים בממשלה ובכנסת שיאפשרו לנו לקדם זאת."
מוזמנים להצטרף לקבוצת העדכונים שלנו בנושאי דת ומדינה:
מוזמנים למלא סקר שיתוף ציבור בעניין עמדות המפלגה בנושאי דת ומדינה:
מוזמנים לצפות או לקרוא את הנאומים שלי ושל יו"ר המפלגה בכנס, וכן לצפות בחלקים מרכזיים מהנאום של חברותיי לסיעה.
לקריאת הנאום המלא:
חברים וחברות יקרים – ערב טוב לכולם.
תודה שבאתם. מרגש לראות מאוד אולם מלא עד אפס מקום.
מרגש לראות שותפות ושותפים לדרך, ובראשם כל הפעילים והפעילות שהתאגדו ביוזמתם ובהובלת חברינו יאיר רובינשטיין להקמת מטה מפלגתי שעוסק בנושאי דת ומדינה.
ברוכים וברוכות הבאים לכנס דת ומדינה של מפלגת הדמוקרטים לקראת בחירות 2026 – לקראת המהפך.
בשנת 1896 פורסם בווינה ספרון דק שחולל מפנה בתולדות העם היהודי: "מדינת היהודים – ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים".
מחבר הספר, ד"ר תאודור הרצל, היה רחוק מאד מעולמה של הדת הממוסדת. ולמרות זאת הוא הועיד בספרו לרבנים, לרבני הקהילות היהודיות תפקיד מרכזי במימוש חזונו: "הרבנים יהיו הראשונים שיבינו אותנו, הראשונים שיגלו התלהבות לענייננו ומעל הבמה ילהיבו את האחרים"
יחד עם זאת, ובאותה נשימה, הבהיר הרצל גם את דעתו על המעורבות של הרבנים והממסדים הדתיים בניהול החיים במדינה העתידית – "הצבא והכהונה" כך כתב, "יכובדו מאוד. אבל אל להם להתערב בענייני המדינה".
130 שנים חלפו ממועד פרסום "מדינת היהודים". חלקים רבים בחזונו של הרצל נותרו הפכו למציאות; אחרים נותרו בין דפי הספר.
אחד החשובים שבהם הוא חזונו ביחס ליחסי הדת והשלטון.
במדינת העם יהודי האמיתית, הממסדים הדתים נטועים היטב במוסדות השלטון ומתהלכים כבעלי בית במסדרונותיו; נהנים מהסמכויות שלו ומהתקציבים שלו וכופים את שרותיהם ואת אמונותיהם בכוח החוק.
באופן שתואם במדויק את נבואתו של הרצל, העוצמה השלטונית הזו של הממסדים הדתיים ניצבת ביחס הפוך לחלוטין ליכולתם לעורר השראה, להקרין מנהיגות ולהוביל את מדינת ישראל לעבר מימוש החזון של "חברת מופת".
ספק גדול מאוד אם יש עוד תחום ציבורי ופוליטי אחד שבו קיים פער כל כך גדול בין העמדות של רוב הציבור לבין המצב המשפטי והפוליטי הנוהג. רוב ברור של אזרחי ישראל מעוניין בתחבורה ציבורית בשבת. רוב ברור של אזרחי ישראל מעוניין באפשרות לנישואים וגירושים אזרחיים. רוב ברור מאמין בצורך להבטיח שוויון זכויות לקהילה הגאה. רוב ברור מאמין בצורך לחייב לימודי ליבה בכל מערכות החינוך. רוב ברור מתנגד לצמצום של חוק השבות ולאפליה של הזרמים הלא אורתודוקסיים, וכן, רוב ברור מאוד מאמין שכולם, אבל כולם צריכים לשאת בנטל ההגנה על מדינת ישראל.
לרוב הזה מגיע ייצוג פוליטי – כזה שלא רק משמיע את הדברים רק לפני הבחירות, אלא כזה שנאבק על הדברים בכל שבוע במשרדי הממשלה, במסדרונות הכנסת, ברשויות המקומיות, ובכל מקום אחר שבו מתקבלות ההחלטות על חיינו.
ייצוג פוליטי שלא מפחד להיות הבית של ישראל החופשית, של הישראלים החילונים, של הישראלים המסורתיים המאמינים ביהדות ללא כפיה, של הישראלים השייכים לקהילות הדתיות הליברליות, של חברי וחברות הקהילה הגאה, של ישראלים יהודים, ערבים ודרוזים שמחויבים לערכים של חופש דת ומצפון, שוויון וחיים משותפים.
של כל הישראליות שלא מוכנות שישתיקו את שירתן, את קולן, את ואת התרומה האדירה שלהן לביטחון מדינת ישראל ולשגשוג שלה בכל זירות החיים.
הערב הזה התכנסנו כדי להעביר יחד מסר ברור: הדמוקרטים הם הבית הפוליטי של ישראל החופשית, של חזונו של הרצל, של ההתחייבות במגילת העצמאות לפיה מדינת ישראל "תְּקַיֵּם שִׁוְיוֹן זְכֻיּוֹת חֶבְרָתִי וּמְדִינִי גָּמוּר לְכָל אֶזְרָחֶיהָ בְּלִי הֶבְדֵּל דָּת, גֶּזַע וּמִין ותַּבְטִיחַ חֹפֶשׁ דָּת, מַצְפּוּן, לָשׁוֹן, חִנּוּךְ וְתַרְבּוּת".
פעמים רבות מדי, וצריך לומר את זה ביושר ובאומץ, פעמים רבות מדי הבית הפוליטי שלנו הצטרף לממשלות רחבות שהצהירו בריש גלי כי לא יעשו דבר בתחומי הדת והמדינה. לא עוד. בדיוק כפי ששמירת הסטטוס קוו בנושאים המדיניים אינה בת קיימא יותר, כך גם בנושאי דת ומדינה. בכל ממשלה עתידית עלינו לדרוש התקדמות מעשית ומשמעותית להבטחת חופש הדת והמצפון לכל אזרחי ישראל, להנחלת לימודי ליבה, לשוויון בנטל ולקידום הפלורליזם, וכן, גם לדרוש את התפקידים שיאפשרו לנו לקדם את אותם ערכים. תפקידם של הדמוקרטים הוא להשמיע ברמה את העקרונות הבאים ולהיאבק עליהם, גם אם, ובמיוחד אם השותפים שלנו לגוש השינוי נאלמים דום או אומרים את הדברים חלושות.:
עיקרון ראשון: ביטחונה של מדינת ישראל ועתידו של המפעל הציוני קשורים בטבורם ביכולת שלנו להדוף תפיסות עולם קנאיות וקיצוניות שיש בהן משיחיות שקר והפנית עורף לערכים של מתינות, שיקול ויישוב הדעת, אחריות לאומית, וראיית השלום כערך וכיעד יהודי, ציוני וישראלי.
עיקרון שני: חוסנה החברתי והכלכלי של מדינת ישראל והיכולת שלנו לטפח חברה הגונה, צודקת וסולידרית תלוי ביכולת שלנו לעמוד איתן מול המחשבה המעוותת של מי שפוטרים עצמם מעמל כפיים ומעול הפרנסה בשם היהדות, ופוטרים עצמם מהעמדת כלים נדרשים לילדיהם, ומהמדיניות הנפסדת של כלכלה סקטוריאלית שמעדיפה מגזרים מסוימים. אין מדינת רווחה עם כלכלה סקטוריאלית.
עיקרון שלישי: עתיד הדמוקרטיה הישראלית תלוי ביכולת שלנו לפרק את משולש הברמודה של השחיתות השלטונית, הלאומנות היהודית, והתיאוקרטיה החרדית, להחזיר את הבשורה שהעניקה היהדות לעולם כולו לפיה "המלך כפוף לחוק ולא החוק כפוף למלך".
עיקרון רביעי, אחד לפני אחרון: עתיד היחסים בין יהודים וערבים במדינת ישראל הריבונית תלוי ביכולת שלנו להדוף לאחור את חדירת הלאומנות, הגזענות ותודעת העליונות היהודית שמשתמשות בתורה ובמסורת היהודית כקרדום לחפור בו.
ועיקרון חמישי ואחרון: עתיד היחסים של מדינת ישראל עם התפוצות ועם כל קהילות העם היהודי תלוי ביכולת שלנו להדוף את הניסיון מלהפוך את מדינת ישראל ממדינת העם היהודי למדינת האורתודוקסיה היהודית והממסד הרבני ולתת תוקף פוליטי ומעשי, לא רק במילים, לרעיון של שבעים פנים לתורה ושל שוויון מלא בין כל החוגים, הקהילות והזרמים.
זו היא המשנה שלנו. זה הוא החזון.
מדינה דמוקרטית ומתקדמת בעבור אזרחיה ותושביה כולם ומדינת לאום בעבור העם היהודי על כל קהליו וחוגיו.
מדינה ששואפת לייסד עצמה עַל יְסוֹדוֹת הַחֵרוּת, הַצֶּדֶק וְהַשָּׁלוֹם לְאוֹר חֲזוֹנָם שֶׁל נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל, כפי שמופיע במגילת העצמאות, ולא על יסודות תורתם של הקנאים, של שורפי האסמים, של אלו שלא למדו דבר מהחורבן הראשון והשני, ומביאים אותנו אל פתחו ואל סיפו של חורבן נוסף.
מדינה בה נצליח יחד לממש את המלים שנכתבו על ידי יהודי צעיר, בן 17 בלבד, ארבע שנים תמימות לפני שהרצל הגדול פרסם את מדינת היהודים:
"יָשׁוּב יִפְרַח אָז גַּם עַמִּי, וּבָאָרֶץ יָקוּם דּוֹר, בַּרְזֶל-כְּבָלָיו יוּסַר מֶנּוּ, עַיִן-בְּעַיִן יִרְאֶה אוֹר. יִחְיֶה, יֶאֱהַב, יִפְעַל, יָעַשׂ, דּוֹר בָּאָרֶץ אָמְנָם חָילֹא בֶּעָתִיד – בַּשָּׁמַיִם, חַיֵּי-רוּחַ לוֹ אֵין דָי."
תודה לכולם.
לקריאת הנאום המלא:
אנחנו כאן בתל אביב, העיר העברית הראשונה, העיר שהוקמה מתוך חזון ציוני נועז, שהוא בהכרח גם חזון יהודי נועז. ואני שואל את עצמי: מתי הפכנו את היהדות שלנו ממבשרת הצדק והחירות לאזיקים של פוליטיקה וסחטנות?
אני קורא כל שבוע בתנ״ך. אני אוהב את ספר הספרים. הוא לא שייך למפלגה כזו או אחרת, הוא לא רכוש של עסקנים בחדרים סגורים, והוא בטח לא נכתב כדי לשמש הצדקה להשתמטות או לגזל. התנ״ך הוא תעודת הזהות שלי כיהודי, כציוני וכאדם חופשי. אני קורא בו בכל שבוע, וכשאני קורא בו, אני לא רואה שם הוראות להקמת מדינת הלכה מסוגרת. אני רואה בו קריאה מהדהדת לחברה שיש בה חסד, שיש בה משפט, ושיש בה אמת.
היום, כשאומרים ״יהדות״ בישראל, רבים מדי חושבים על שנאה, על גזענות, על התבדלות ועל יד שמושטת לקופה הציבורית בזמן שהיד השנייה מסרבת לשאת בנטל הביטחון. זו לא היהדות שלי. זו לא היהדות שלכם. אנחנו כאן כדי להחזיר את היהדות הביתה-אל המרחב הליברלי, אל האור הציוני, אל המקום שבו היא מקור להשראה ולא כלי לכפייה.
בספר מיכה נכתב: ״הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב; וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ״. תסתכלו על המנהיגות הדתית-פוליטית של ישראל היום. איפה המשפט? איפה החסד? ובעיקר-איפה ה״הצנע לכת״? במקום צניעות קיבלנו יוהרה. במקום משפט קיבלנו חוקים שנועדו להגן על מגזר אחד על חשבון הכלל, במקום אהבת חסד, קיבלנו ליבוי שנאה ורוממות השקר.
הפרדת הדת מהמדינה היא לא צעד נגד היהדות-היא הצעד היחיד שיציל את היהדות מעצמה וממבזיה. הכפייה הדתית לא קירבה אף אדם למסורת, היא רק יצרה תהום של איבה. כשהדת הופכת לכוח פוליטי, היא משחיתה. כשהרבנות הופכת למנגנון של ג׳ובים, היא מאבדת את הרוח.
אנחנו זקוקים להפרדה הזו כדי שנוכל להיות יהודים לפי מצפוננו, כדי שנוכל להתחתן בדרך שנבחר, לנסוע בשבת לאן שנחפוץ, ולחיות במדינה שבה הערך העליון הוא ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״– לכל רעך, ללא הבדל דת, גזע או נטייה מינית.
התנ"ך מלמד אותנו ש- ״צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף״. האם יש צדק בכך שצעיר חילוני או דתי-לאומי מחרף את נפשו בקרב, בזמן שצעיר אחר מקבל פטור בשם ״לימוד תורה״? האם יש צדק בזה שספר התורה משמש תירוץ לגזל קרקעות או לאפליה? הנביא ישעיהו כבר הזהיר אותנו מפני יהדות של טקסים ריקים בזמן שהידיים דמים מלאו. הוא זעק: "לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם… רַחֲצוּ הִזַּכּוּ, הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם… לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט, אַשְּׁרוּ חָמוֹץ, שִׁפְטוּ יָתוֹם, רִיבוּ אַלְמָנָה״.
זו היהדות שאני מאמין בה. יהדות שדורשת מאיתנו להיות בני אדם לפני הכל. יהדות שתובעת צדק חברתי, לא קצבאות פוליטיות. ציונות היא לא רק ריבונות על שטח, היא ריבונות על הערכים שלנו. והערכים שלנו הם חופש, שוויון ודמוקרטיה.
ההפרדה הכרחית גם כדי לעצור את השנאה והגזענות שמחלחלות בשם הדת. כשאנחנו שומעים קולות שמדברים על עליונות יהודית, אנחנו צריכים להזכיר להם ש-״חָבִיב אָדָם שֶׁנִּבְרָא בְּצֶלֶם״. כל אדם.
היהדות הליברלית והציונית שלנו היא יהדות שרואה ב״צלם אלוהים״ את הבסיס לזכויות אדם. היא יהדות שמחבקת את העולם, לא כזו שמפחדת ממנו ומסתגרת בחומות של בורות.
אנחנו לא נפקיר את התנ״ך לידי הקיצוניים. אנחנו לא נפקיר את הזהות שלנו לידי אלו שהפכו את אלוהים לקבלן קולות. המאבק על הפרדת הדת מהמדינה הוא המאבק על נשמתה של ישראל. זה המאבק על היכולת שלנו לומר לילדים שלנו: אתם חיים במדינה שהיא הבית של העם היהודי, אבל היא גם הבית של החירות. מדינה שבה ספר הספרים מונח על המדף כהשראה מוסרית, וכעוגן ערכי.
חברים, הגיע הזמן לחתוך את הקשר הגורדי שבין פוליטיקה לרבנות. הגיע הזמן לבנות כאן יהדות יפה, מאירה, כזו שאין בה ״השתמטות וגזילה״, אלא רק אחריות וערבות הדדית. כפי שנאמר בתהילים: ״אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף״. כשהאמת שלנו תצמח מהקרקע הזו, מהעשייה שלנו, מהשירות שלנו, מהציונות האמיתית שלנו-רק אז הצדק באמת יאיר עלינו באור יקרות.
תודה רבה לכם. אנחנו יוצאים לדרך, להחזיר את ישראל לעצמה, ולהחזיר את היהדות למי שהיא באמת שייכת לו-לכולנו.